תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק א

א אלה הדברים, אשר דיבר משה אל־כל־ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין־פארן ובין־תופל, ולבן וחצרות--ודי זהב. ב אחד עשר יום מחורב, דרך הר־שעיר, עד, קדש ברנע. ג ויהי בארבעים שנה, בעשתי־עשר חודש באחד לחודש; דיבר משה, אל־בני ישראל, ככול אשר ציווה יהוה אותו, אליהם. ד אחרי הכותו, את סיחון מלך האמורי, אשר יושב, בחשבון--ואת, עוג מלך הבשן, אשר־יושב בעשתרות, באדרעי. ה בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, ביאר את־התורה הזאת לאמור. ו יהוה אלוהינו דיבר אלינו, בחורב לאמור: רב־לכם שבת, בהר הזה. ז פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל־כל־שכניו, בערבה בהר ובשפילה ובנגב, ובחוף הים--ארץ הכנעני והלבנון, עד־הנהר הגדול נהר־פרת. ח ראה נתתי לפניכם, את־הארץ; בואו, ורשו את־הארץ, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקוב לתת להם, ולזרעם אחריהם. ט ואומר אליכם, בעת ההיא לאמור: לא־אוכל לבדי, שאת אתכם. י יהוה אלוהיכם, הרבה אתכם; והנכם היום, ככוכבי השמיים לרוב. יא יהוה אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם--אלף פעמים; ויברך אתכם, כאשר דיבר לכם. יב איכה אשא, לבדי, טורחכם ומשאכם, וריבכם. יג הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וידועים--לשבטיכם; ואשימם, בראשיכם. יד ותענו, אותי; ותאמרו, טוב־הדבר אשר־דיברת לעשות. טו ואקח את־ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים, ואתן אותם ראשים, עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמישים ושרי עשרות, ושוטרים, לשבטיכם. טז ואצווה, את־שופטיכם, בעת ההיא, לאמור: שמוע בין־אחיכם ושפטתם צדק, בין־איש ובין־אחיו ובין גרו. יז לא־תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון--לא תגורו מפני־איש, כי המשפט לאלוהים הוא; והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי ושמעתיו. יח ואצווה אתכם, בעת ההיא, את כל־הדברים, אשר תעשון. יט וניסע מחורב, ונלך את כל־המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי, כאשר ציווה יהוה אלוהינו, אותנו; ונבוא, עד קדש ברנע. כ ואומר, אליכם: באתם עד־הר האמורי, אשר־יהוה אלוהינו נותן לנו. כא ראה נתן יהוה אלוהיך, לפניך--את־הארץ: עלה רש, כאשר דיבר יהוה אלוהי אבותיך לך--אל־תירא, ואל־תיחת. כב ותקרבון אליי, כולכם, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו־לנו את־הארץ; וישיבו אותנו, דבר--את־הדרך אשר נעלה־בה, ואת הערים אשר נבוא אליהן. כג וייטב בעיניי, הדבר; ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט. כד ויפנו ויעלו ההרה, ויבואו עד־נחל אשכול; וירגלו, אותה. כה ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורידו אלינו; וישיבו אותנו דבר, ויאמרו, טובה הארץ, אשר־יהוה אלוהינו נותן לנו. כו ולא אביתם, לעלות; ותמרו, את־פי יהוה אלוהיכם. כז ותירגנו באוהליכם, ותאמרו, בשנאת יהוה אותנו, הוציאנו מארץ מצריים--לתת אותנו ביד האמורי, להשמידנו. כח אנה אנחנו עולים, אחינו המסו את־לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות, בשמיים; וגם־בני ענקים, ראינו שם. כט ואומר, אליכם: לא־תערצון ולא־תיראון, מהם. ל יהוה אלוהיכם ההולך לפניכם, הוא יילחם לכם: ככול אשר עשה איתכם, במצריים--לעיניכם. לא ובמדבר, אשר ראית, אשר נשאך יהוה אלוהיך, כאשר יישא־איש את־בנו--בכל־הדרך אשר הלכתם, עד־בואכם עד־המקום הזה. לב ובדבר, הזה--אינכם, מאמינים, ביהוה, אלוהיכם. לג ההולך לפניכם בדרך, לתור לכם מקום--לחנותכם: באש לילה, לראותכם בדרך אשר תלכו־בה, ובענן, יומם. לד וישמע יהוה, את־קול דבריכם; ויקצוף, ויישבע לאמור. לה אם־יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה--את, הארץ הטובה, אשר נשבעתי, לתת לאבותיכם. לו זולתי כלב בן־יפונה, הוא יראנה, ולו־אתן את־הארץ אשר דרך־בה, ולבניו--יען, אשר מילא אחרי יהוה. לז גם־בי התאנף יהוה, בגללכם לאמור: גם־אתה, לא־תבוא שם. לח יהושוע בן־נון העומד לפניך, הוא יבוא שמה; אותו חזק, כי־הוא ינחילנה את־ישראל. לט וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא־ידעו היום טוב ורע--המה, יבואו שמה; ולהם אתננה, והם יירשוה. מ ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים־סוף. מא ותענו ותאמרו אליי, חטאנו ליהוה--אנחנו נעלה ונלחמנו, ככול אשר־ציוונו יהוה אלוהינו; ותחגרו, איש את־כלי מלחמתו, ותהינו, לעלות ההרה. מב ויאמר יהוה אליי, אמור להם לא תעלו ולא־תילחמו--כי אינני, בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם. מג ואדבר אליכם, ולא שמעתם; ותמרו את־פי יהוה, ותזידו ותעלו ההרה. מד וייצא האמורי היושב בהר ההוא, לקראתכם, וירדפו אתכם, כאשר תעשינה הדבורים; ויכתו אתכם בשעיר, עד־חורמה. מה ותשובו ותבכו, לפני יהוה; ולא־שמע יהוה בקולכם, ולא האזין אליכם. מו ותשבו בקדש, ימים רבים, כימים, אשר ישבתם.