תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק לד

א ויאמר יהוה אל־משה, פסול־לך שני־לוחות אבנים כראשונים; וכתבתי, על־הלוחות, את־הדברים, אשר היו על־הלוחות הראשונים אשר שיברת. ב והיה נכון, לבוקר; ועלית בבוקר אל־הר סיניי, וניצבת לי שם על־ראש ההר. ג ואיש לא־יעלה עימך, וגם־איש אל־יירא בכל־ההר; גם־הצאן והבקר אל־ירעו, אל־מול ההר ההוא. ד ויפסול שני־לוחות אבנים כראשונים, וישכם משה בבוקר ויעל אל־הר סיניי, כאשר ציווה יהוה, אותו; וייקח בידו, שני לוחות אבנים. ה ויירד יהוה בענן, ויתייצב עימו שם; ויקרא בשם, יהוה. ו ויעבור יהוה על־פניו, ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב־חסד ואמת. ז נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על־בנים ועל־בני בנים, על־שילשים ועל־ריבעים. ח וימהר, משה; וייקוד ארצה, וישתחו. ט ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך, אדוניי, ילך־נא אדוניי, בקרבנו: כי עם־קשה־עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו. י ויאמר, הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל־עמך אעשה נפלאות, אשר לא־נבראו בכל־הארץ ובכל־הגויים; וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהוה, כי־נורא הוא, אשר אני, עושה עימך. יא שמור־לך--את אשר אנוכי, מצווך היום; הנני גורש מפניך, את־האמורי והכנעני, והחיתי והפריזי, והחיווי והיבוסי. יב הישמר לך, פן־תכרות ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה: פן־יהיה למוקש, בקרבך. יג כי את־מזבחותם תיתוצון, ואת־מצבותם תשברון; ואת־אשריו, תכרותון. יד כי לא תשתחווה, לאל אחר: כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא. טו פן־תכרות ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלוהיהם, וזבחו לאלוהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו. טז ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו, אחרי אלוהיהן, והזנו את־בניך, אחרי אלוהיהן. יז אלוהי מסכה, לא תעשה־לך. יח את־חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות אשר ציוויתיך, למועד חודש האביב: כי בחודש האביב, יצאת ממצריים. יט כל־פטר רחם, לי; וכל־מקנך תיזכר, פטר שור ושה. כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם־לא תפדה וערפתו; כול בכור בניך תפדה, ולא־ייראו פניי ריקם. כא ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר, תשבות. כב וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג, האסיף--תקופת, השנה. כג שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל־זכורך, את־פני האדון יהוה, אלוהי ישראל. כד כי־אוריש גויים מפניך, והרחבתי את־גבולך; ולא־יחמוד איש, את־ארצך, בעלותך ליראות את־פני יהוה אלוהיך, שלוש פעמים בשנה. כה לא־תשחט על־חמץ, דם־זבחי; ולא־ילין לבוקר, זבח חג הפסח. כו ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא־תבשל גדי, בחלב אימו. {פ}

כז ויאמר יהוה אל־משה, כתוב־לך את־הדברים האלה: כי על־פי הדברים האלה, כרתי איתך ברית--ואת־ישראל. כח ויהי־שם עם־יהוה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל, ומים לא שתה; ויכתוב על־הלוחות, את דברי הברית--עשרת, הדברים. כט ויהי, ברדת משה מהר סיניי, ושני לוחות העדות ביד־משה, ברדתו מן־ההר; ומשה לא־ידע, כי קרן עור פניו--בדברו איתו. ל וירא אהרון וכל־בני ישראל, את־משה, והנה קרן, עור פניו; וייראו, מגשת אליו. לא ויקרא אליהם משה, וישובו אליו אהרון וכל־הנשיאים בעדה; וידבר משה, אליהם. לב ואחרי־כן ניגשו, כל־בני ישראל; ויצוום--את כל־אשר דיבר יהוה איתו, בהר סיניי. לג ויכל משה, מדבר איתם; וייתן על־פניו, מסווה. לד ובבוא משה לפני יהוה, לדבר איתו, יסיר את־המסווה, עד־צאתו; ויצא, ודיבר אל־בני ישראל, את, אשר יצווה. לה וראו בני־ישראל, את־פני משה, כי קרן, עור פני משה; והשיב משה את־המסווה על־פניו, עד־בואו לדבר איתו. {ס}