תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כא

א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם.  ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית--ייצא לחופשי, חינם.  ג אם־בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם־בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עימו.  ד אם־אדוניו ייתן־לו אישה, וילדה־לו בנים או בנות--האישה וילדיה, תהיה לאדוניה, והוא, ייצא בגפו.  ה ואם־אמור יאמר, העבד, אהבתי את־אדוני, את־אשתי ואת־בניי; לא אצא, חופשי.  ו והגישו אדוניו, אל־האלוהים, והגישו אל־הדלת, או אל־המזוזה; ורצע אדוניו את־אוזנו במרצע, ועבדו לעולם.  {ס}

ז וכי־ימכור איש את־בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים.  ח אם־רעה בעיני אדוניה, אשר־לו יעדה--והפדה:  לעם נוכרי לא־ימשול למוכרה, בבגדו־בה.  ט ואם־לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה־לה.  י אם־אחרת, ייקח־לו--שארה כסותה ועונתה, לא יגרע.  יא ואם־שלוש־אלה--לא יעשה, לה:  ויצאה חינם, אין כסף.  {ס}

יב מכה איש ומת, מות יומת.  יג ואשר לא צדה, והאלוהים אינה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה.  {ס}

יד וכי־יזיד איש על־ריעהו, להורגו בעורמה--מעם מזבחי, תיקחנו למות.  {ס}

טו ומכה אביו ואימו, מות יומת.  {ס}

טז וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת.  {ס}

יז ומקלל אביו ואימו, מות יומת.  {ס}

יח וכי־יריבון אנשים--והכה־איש את־ריעהו, באבן או באגרוף; ולא ימות, ונפל למשכב.  יט אם־יקום והתהלך בחוץ, על־משענתו--וניקה המכה:  רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא.  {ס}

כ וכי־יכה איש את־עבדו או את־אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקום, יינקם.  כא אך אם־יום או יומיים, יעמוד--לא יוקם, כי כספו הוא.  {ס}

כב וכי־יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים.  כג ואם־אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש.  כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל.  כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה.  {ס}

כו וכי־יכה איש את־עין עבדו, או־את־עין אמתו--ושיחתה:  לחופשי ישלחנו, תחת עינו.  כז ואם־שן עבדו או־שן אמתו, יפיל--לחופשי ישלחנו, תחת שינו.  {פ}

כח וכי־ייגח שור את־איש או את־אישה, ומת--סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את־בשרו, ובעל השור, נקי.  כט ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אישה--השור, ייסקל, וגם־בעליו, יומת.  ל אם־כופר, יושת עליו--ונתן פדיון נפשו, ככול אשר־יושת עליו.  לא או־בן ייגח, או־בת ייגח--כמשפט הזה, ייעשה לו.  לב אם־עבד ייגח השור, או אמה--כסף שלושים שקלים, ייתן לאדוניו, והשור, ייסקל.  {ס}

לג וכי־יפתח איש בור, או כי־יכרה איש בור--ולא יכסנו; ונפל־שמה שור, או חמור.  לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה־לו.  {ס}

לה וכי־ייגוף שור־איש את־שור ריעהו, ומת--ומכרו את־השור החי, וחצו את־כספו, וגם את־המת, יחצון.  לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה־לו.  {ס}

לז כי יגנוב־איש שור או־שה, וטבחו או מכרו--חמישה בקר, ישלם תחת השור, וארבע־צאן, תחת השה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ