תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ל

א ועשית מזבח, מקטר קטורת; עצי שיטים, תעשה אותו. ב אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה, ואמתיים, קומתו; ממנו, קרנותיו. ג וציפית אותו זהב טהור, את־גגו ואת־קירותיו סביב--ואת־קרנותיו; ועשית לו זר זהב, סביב. ד ושתי טבעות זהב תעשה־לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו--תעשה, על־שני צידיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אותו בהמה. ה ועשית את־הבדים, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. ו ונתת אותו לפני הפרוכת, אשר על־ארון העדות--לפני הכפורת, אשר על־העדות, אשר איוועד לך, שמה. ז והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים; בבוקר בבוקר, בהיטיבו את־הנרות--יקטירנה. ח ובהעלות אהרון את־הנרות בין הערביים, יקטירנה--קטורת תמיד לפני יהוה, לדורותיכם. ט לא־תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך, לא תיסכו עליו. י וכיפר אהרון על־קרנותיו, אחת בשנה: מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם--קודש־קודשים הוא, ליהוה. {פ}

יא וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יב כי תישא את־ראש בני־ישראל, לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה, בפקוד אותם; ולא־יהיה בהם נגף, בפקוד אותם. יג זה ייתנו, כל־העובר על־הפקודים--מחצית השקל, בשקל הקודש: עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה. יד כול, העובר על־הפקודים, מבן עשרים שנה, ומעלה--ייתן, תרומת יהוה. טו העשיר לא־ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את־תרומת יהוה, לכפר על־נפשותיכם. טז ולקחת את־כסף הכיפורים, מאת בני ישראל, ונתת אותו, על־עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני יהוה, לכפר על־נפשותיכם. {פ}

יז וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יח ועשית כיור נחושת, וכנו נחושת--לרוחצה; ונתת אותו, בין־אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. יט ורחצו אהרון ובניו, ממנו, את־ידיהם, ואת־רגליהם. כ בבואם אל־אוהל מועד, ירחצו־מים--ולא ימותו; או בגשתם אל־המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה. כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והייתה להם חוק־עולם לו ולזרעו, לדורותם. {פ}

כב וידבר יהוה, אל־משה לאמור. כג ואתה קח־לך, בשמים ראש, מור־דרור חמש מאות, וקינמון־בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה־בושם, חמישים ומאתיים. כד וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, הין. כה ועשית אותו, שמן משחת־קודש--רוקח מרקחת, מעשה רוקח; שמן משחת־קודש, יהיה. כו ומשחת בו, את־אוהל מועד, ואת, ארון העדות. כז ואת־השולחן, ואת־כל־כליו, ואת־המנורה, ואת־כליה; ואת, מזבח הקטורת. כח ואת־מזבח העולה, ואת־כל־כליו; ואת־הכיור, ואת־כנו. כט וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל־הנוגע בהם, יקדש. ל ואת־אהרון ואת־בניו, תמשח; וקידשת אותם, לכהן לי. לא ואל־בני ישראל, תדבר לאמור: שמן משחת־קודש יהיה זה, לי--לדורותיכם. לב על־בשר אדם, לא ייסך, ובמתכונתו, לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם. לג איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על־זר--ונכרת, מעמיו. {ס}

לד ויאמר יהוה אל־משה קח־לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה: בד בבד, יהיה. לה ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש. לו ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם. לז והקטורת, אשר תעשה--במתכונתה, לא תעשו לכם; קודש תהיה לך, ליהוה. לח איש אשר־יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו. {ס}