תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ל

א ועשית מזבח, מקטר קטורת; עצי שיטים, תעשה אותו. ב אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה, ואמתיים, קומתו; ממנו, קרנותיו. ג וציפית אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ועשית לו זר זהב, סביב. ד ושתי טבעות זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו--תעשה, על-שני צידיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אותו בהמה. ה ועשית את-הבדים, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. ו ונתת אותו לפני הפרוכת, אשר על-ארון העדות--לפני הכפורת, אשר על-העדות, אשר איוועד לך, שמה. ז והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים; בבוקר בבוקר, בהיטיבו את-הנרות--יקטירנה. ח ובהעלות אהרון את-הנרות בין הערביים, יקטירנה--קטורת תמיד לפני יהוה, לדורותיכם. ט לא-תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך, לא תיסכו עליו. י וכיפר אהרון על-קרנותיו, אחת בשנה: מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם--קודש-קודשים הוא, ליהוה. {פ}

יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יב כי תישא את-ראש בני-ישראל, לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה, בפקוד אותם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקוד אותם. יג זה ייתנו, כל-העובר על-הפקודים--מחצית השקל, בשקל הקודש: עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה. יד כול, העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה, ומעלה--ייתן, תרומת יהוה. טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשותיכם. טז ולקחת את-כסף הכיפורים, מאת בני ישראל, ונתת אותו, על-עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשותיכם. {פ}

יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יח ועשית כיור נחושת, וכנו נחושת--לרוחצה; ונתת אותו, בין-אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. יט ורחצו אהרון ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. כ בבואם אל-אוהל מועד, ירחצו-מים--ולא ימותו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה. כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והייתה להם חוק-עולם לו ולזרעו, לדורותם. {פ}

כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור. כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מור-דרור חמש מאות, וקינמון-בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה-בושם, חמישים ומאתיים. כד וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, הין. כה ועשית אותו, שמן משחת-קודש--רוקח מרקחת, מעשה רוקח; שמן משחת-קודש, יהיה. כו ומשחת בו, את-אוהל מועד, ואת, ארון העדות. כז ואת-השולחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנורה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטורת. כח ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. כט וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל-הנוגע בהם, יקדש. ל ואת-אהרון ואת-בניו, תמשח; וקידשת אותם, לכהן לי. לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמור: שמן משחת-קודש יהיה זה, לי--לדורותיכם. לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכונתו, לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם. לג איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על-זר--ונכרת, מעמיו. {ס}

לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה: בד בבד, יהיה. לה ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש. לו ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם. לז והקטורת, אשר תעשה--במתכונתה, לא תעשו לכם; קודש תהיה לך, ליהוה. לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו. {ס}