תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ה

א ואחר, באו משה ואהרון, ויאמרו, אל־פרעה: כה־אמר יהוה, אלוהי ישראל, שלח את־עמי, ויחוגו לי במדבר. ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקולו, לשלח את־ישראל: לא ידעתי את־יהוה, וגם את־ישראל לא אשלח. ג ויאמרו, אלוהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו--פן־יפגענו, בדבר או בחרב. ד ויאמר אליהם, מלך מצריים, למה משה ואהרון, תפריעו את־העם ממעשיו; לכו, לסבלותיכם. ה ויאמר פרעה, הן־רבים עתה עם הארץ; והשבתם אותם, מסבלותם. ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את־הנוגשים בעם, ואת־שוטריו לאמור. ז לא תוסיפון לתת תבן לעם, ללבון הלבינים--כתמול שלשום: הם, ילכו, וקוששו להם, תבן. ח ואת־מתכונת הלבינים אשר הם עושים תמול שלשום, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו: כי־נרפים הם--על־כן הם צועקים לאמור, נלכה נזבחה לאלוהינו. ט תכבד העבודה על־האנשים, ויעשו־בה; ואל־ישעו, בדברי־שקר. י וייצאו נוגשי העם, ושוטריו, ויאמרו אל־העם, לאמור: כה אמר פרעה, אינני נותן לכם תבן. יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו: כי אין נגרע מעבודתכם, דבר. יב ויפץ העם, בכל־ארץ מצריים, לקושש קש, לתבן. יג והנוגשים, אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר־יום ביומו, כאשר בהיות התבן. יד ויוכו, שוטרי בני ישראל, אשר־שמו עליהם, נוגשי פרעה לאמור: מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, כתמול שלשום--גם־תמול, גם־היום. טו ויבואו, שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל־פרעה, לאמור: למה תעשה כה, לעבדיך. טז תבן, אין ניתן לעבדיך, ולבינים אומרים לנו, עשו; והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך. יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על־כן אתם אומרים, נלכה נזבחה ליהוה. יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא־יינתן לכם; ותוכן לבינים, תיתנו. יט ויראו שוטרי בני־ישראל, אותם--ברע לאמור: לא־תגרעו מלבניכם, דבר־יום ביומו. כ ויפגעו את־משה ואת־אהרון, ניצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה. כא ויאמרו אליהם, ירא יהוה עליכם וישפוט: אשר הבאשתם את־ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת־חרב בידם, להורגנו. כב וישב משה אל־יהוה, ויאמר: אדוניי, למה הרעות לעם הזה--למה זה, שלחתני. כג ומאז באתי אל־פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא־הצלת, את־עמך.