תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ה

א ואחר, באו משה ואהרון, ויאמרו, אל-פרעה: כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, שלח את-עמי, ויחוגו לי במדבר. ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקולו, לשלח את-ישראל: לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח. ג ויאמרו, אלוהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו--פן-יפגענו, בדבר או בחרב. ד ויאמר אליהם, מלך מצריים, למה משה ואהרון, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו, לסבלותיכם. ה ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אותם, מסבלותם. ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את-הנוגשים בעם, ואת-שוטריו לאמור. ז לא תוסיפון לתת תבן לעם, ללבון הלבינים--כתמול שלשום: הם, ילכו, וקוששו להם, תבן. ח ואת-מתכונת הלבינים אשר הם עושים תמול שלשום, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו: כי-נרפים הם--על-כן הם צועקים לאמור, נלכה נזבחה לאלוהינו. ט תכבד העבודה על-האנשים, ויעשו-בה; ואל-ישעו, בדברי-שקר. י וייצאו נוגשי העם, ושוטריו, ויאמרו אל-העם, לאמור: כה אמר פרעה, אינני נותן לכם תבן. יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו: כי אין נגרע מעבודתכם, דבר. יב ויפץ העם, בכל-ארץ מצריים, לקושש קש, לתבן. יג והנוגשים, אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן. יד ויוכו, שוטרי בני ישראל, אשר-שמו עליהם, נוגשי פרעה לאמור: מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, כתמול שלשום--גם-תמול, גם-היום. טו ויבואו, שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה, לאמור: למה תעשה כה, לעבדיך. טז תבן, אין ניתן לעבדיך, ולבינים אומרים לנו, עשו; והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך. יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על-כן אתם אומרים, נלכה נזבחה ליהוה. יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא-יינתן לכם; ותוכן לבינים, תיתנו. יט ויראו שוטרי בני-ישראל, אותם--ברע לאמור: לא-תגרעו מלבניכם, דבר-יום ביומו. כ ויפגעו את-משה ואת-אהרון, ניצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה. כא ויאמרו אליהם, ירא יהוה עליכם וישפוט: אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם, להורגנו. כב וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אדוניי, למה הרעות לעם הזה--למה זה, שלחתני. כג ומאז באתי אל-פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא-הצלת, את-עמך.