תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ג

א ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה. ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל. ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה: מדוע, לא-יבער הסנה. ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני. ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא. ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים. ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו. ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן-הארץ ההיא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי. ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אליי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם. י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצריים. יא ויאמר משה, אל-האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצריים. יב ויאמר, כי-אהיה עימך, וזה-לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את-העם, ממצריים, תעבדון את-האלוהים, על ההר הזה. יג ויאמר משה אל-האלוהים, הנה אנוכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אומר אליהם. יד ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. טו ויאמר עוד אלוהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה-שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור. טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור: פקוד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצריים. יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל-ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש. יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו. יט ואני ידעתי--כי לא-ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך: ולא, ביד חזקה. כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם. כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על-בניכם ועל-בנותיכם, וניצלתם, את-מצריים.