תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ג

א ומשה, היה רועה את־צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את־הצאן אחר המדבר, ויבוא אל־הר האלוהים חורבה. ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת־אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל. ג ויאמר משה--אסורה־נא ואראה, את־המראה הגדול הזה: מדוע, לא־יבער הסנה. ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני. ה ויאמר, אל־תקרב הלום; של־נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת־קודש הוא. ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל־האלוהים. ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את־עוני עמי אשר במצריים; ואת־צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את־מכאוביו. ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן־הארץ ההיא, אל־ארץ טובה ורחבה, אל־ארץ זבת חלב ודבש--אל־מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי. ט ועתה, הנה צעקת בני־ישראל באה אליי; וגם־ראיתי, את־הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם. י ועתה לכה, ואשלחך אל־פרעה; והוצא את־עמי בני־ישראל, ממצריים. יא ויאמר משה, אל־האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל־פרעה; וכי אוציא את־בני ישראל, ממצריים. יב ויאמר, כי־אהיה עימך, וזה־לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את־העם, ממצריים, תעבדון את־האלוהים, על ההר הזה. יג ויאמר משה אל־האלוהים, הנה אנוכי בא אל־בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו־לי מה־שמו, מה אומר אליהם. יד ויאמר אלוהים אל־משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. טו ויאמר עוד אלוהים אל־משה, כה־תאמר אל־בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה־שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור. טז לך ואספת את־זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור: פקוד פקדתי אתכם, ואת־העשוי לכם במצריים. יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל־ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל־ארץ זבת חלב, ודבש. יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל־מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה־נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו. יט ואני ידעתי--כי לא־ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך: ולא, ביד חזקה. כ ושלחתי את־ידי, והכיתי את־מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי־כן, ישלח אתכם. כא ונתתי את־חן העם־הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי־כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על־בניכם ועל־בנותיכם, וניצלתם, את־מצריים.