תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק טז

א ויסעו, מאילים, ויבואו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין, אשר בין־אילים ובין סיניי--בחמישה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצריים. ב ויילונו כל־עדת בני־ישראל, על־משה ועל־אהרון--במדבר. ג ויאמרו אליהם בני ישראל, מי־ייתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצריים, בשבתנו על־סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע: כי־הוצאתם אותנו אל־המדבר הזה, להמית את־כל־הקהל הזה ברעב. {ס}

ד ויאמר יהוה אל־משה, הנני ממטיר לכם לחם מן־השמיים; ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא. ה והיה ביום השישי, והכינו את אשר־יביאו; והיה משנה, על אשר־ילקטו יום יום. ו ויאמר משה ואהרון, אל־כל־בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים. ז ובוקר, וראיתם את־כבוד יהוה, בשומעו את־תלונותיכם, על־יהוה; ונחנו מה, כי תלינו עלינו. ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע יהוה את־תלונותיכם, אשר־אתם מלינים עליו; ונחנו מה, לא־עלינו תלונותיכם כי על־יהוה. ט ויאמר משה, אל־אהרון, אמור אל־כל־עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלונותיכם. י ויהי, כדבר אהרון אל־כל־עדת בני־ישראל, ויפנו, אל־המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}

יא וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יב שמעתי, את־תלונות בני ישראל--דבר אליהם לאמור בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו־לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם. יג ויהי בערב--ותעל השליו, ותכס את־המחנה; ובבוקר, הייתה שכבת הטל, סביב, למחנה. יד ותעל, שכבת הטל; והנה על־פני המדבר, דק מחוספס--דק ככפור, על־הארץ. טו ויראו בני־ישראל, ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה־הוא; ויאמר משה, אליהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאוכלה. טז זה הדבר, אשר ציווה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אוכלו: עומר לגולגולת, מספר נפשותיכם--איש לאשר באוהלו, תיקחו. יז ויעשו־כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. יח וימודו בעומר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי־אוכלו, לקטו. יט ויאמר משה, אליהם: איש, אל־יותר ממנו עד־בוקר. כ ולא־שמעו אל־משה, ויותירו אנשים ממנו עד־בוקר, וירום תולעים, ויבאש; ויקצוף עליהם, משה. כא וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו; וחם השמש, ונמס. כב ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה--שני העומר, לאחד; ויבואו כל־נשיאי העדה, ויגידו למשה. כג ויאמר אליהם, הוא אשר דיבר יהוה--שבתון שבת־קודש ליהוה, מחר: את אשר־תאפו איפו, ואת אשר־תבשלו בשלו, ואת כל־העודף, הניחו לכם למשמרת עד־הבוקר. כד ויניחו אותו עד־הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא־הייתה בו. כה ויאמר משה אכלוהו היום, כי־שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאוהו בשדה. כו ששת ימים, תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה־בו. כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן־העם ללקוט; ולא, מצאו. {ס}

כח ויאמר יהוה, אל־משה: עד־אנה, מיאנתם, לשמור מצוותיי, ותורותיי. כט ראו, כי־יהוה נתן לכם השבת--על־כן הוא נותן לכם ביום השישי, לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל־ייצא איש ממקומו--ביום השביעי. ל וישבתו העם, ביום השביעי. לא ויקראו בית־ישראל את־שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש. לב ויאמר משה, זה הדבר אשר ציווה יהוה--מלוא העומר ממנו, למשמרת לדורותיכם: למען יראו את־הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצריים. לג ויאמר משה אל־אהרון, קח צנצנת אחת, ותן־שמה מלוא־העומר, מן; והנח אותו לפני יהוה, למשמרת לדורותיכם. לד כאשר ציווה יהוה, אל־משה; ויניחהו אהרון לפני העדות, למשמרת. לה ובני ישראל, אכלו את־המן ארבעים שנה--עד־בואם, אל־ארץ נושבת: את־המן, אכלו--עד־בואם, אל־קצה ארץ כנען. לו והעומר, עשירית האיפה הוא. {פ}