תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק טז

א ויסעו, מאילים, ויבואו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילים ובין סיניי--בחמישה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצריים. ב ויילונו כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרון--במדבר. ג ויאמרו אליהם בני ישראל, מי-ייתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצריים, בשבתנו על-סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע: כי-הוצאתם אותנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. {ס}

ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמיים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. ה והיה ביום השישי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. ו ויאמר משה ואהרון, אל-כל-בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים. ז ובוקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשומעו את-תלונותיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלינו עלינו. ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע יהוה את-תלונותיכם, אשר-אתם מלינים עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלונותיכם כי על-יהוה. ט ויאמר משה, אל-אהרון, אמור אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלונותיכם. י ויהי, כדבר אהרון אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}

יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יב שמעתי, את-תלונות בני ישראל--דבר אליהם לאמור בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם. יג ויהי בערב--ותעל השליו, ותכס את-המחנה; ובבוקר, הייתה שכבת הטל, סביב, למחנה. יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחוספס--דק ככפור, על-הארץ. טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אליהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאוכלה. טז זה הדבר, אשר ציווה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אוכלו: עומר לגולגולת, מספר נפשותיכם--איש לאשר באוהלו, תיקחו. יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. יח וימודו בעומר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אוכלו, לקטו. יט ויאמר משה, אליהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בוקר. כ ולא-שמעו אל-משה, ויותירו אנשים ממנו עד-בוקר, וירום תולעים, ויבאש; ויקצוף עליהם, משה. כא וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו; וחם השמש, ונמס. כב ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה--שני העומר, לאחד; ויבואו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. כג ויאמר אליהם, הוא אשר דיבר יהוה--שבתון שבת-קודש ליהוה, מחר: את אשר-תאפו איפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העודף, הניחו לכם למשמרת עד-הבוקר. כד ויניחו אותו עד-הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא-הייתה בו. כה ויאמר משה אכלוהו היום, כי-שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאוהו בשדה. כו ששת ימים, תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקוט; ולא, מצאו. {ס}

כח ויאמר יהוה, אל-משה: עד-אנה, מיאנתם, לשמור מצוותיי, ותורותיי. כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נותן לכם ביום השישי, לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל-ייצא איש ממקומו--ביום השביעי. ל וישבתו העם, ביום השביעי. לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש. לב ויאמר משה, זה הדבר אשר ציווה יהוה--מלוא העומר ממנו, למשמרת לדורותיכם: למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצריים. לג ויאמר משה אל-אהרון, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלוא-העומר, מן; והנח אותו לפני יהוה, למשמרת לדורותיכם. לד כאשר ציווה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרון לפני העדות, למשמרת. לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-בואם, אל-ארץ נושבת: את-המן, אכלו--עד-בואם, אל-קצה ארץ כנען. לו והעומר, עשירית האיפה הוא. {פ}