תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כח

א ואתה הקרב אליך את־אהרון אחיך ואת־בניו איתו, מתוך בני ישראל--לכהנו־לי: אהרון--נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרון. ב ועשית בגדי־קודש, לאהרון אחיך, לכבוד, ולתפארת. ג ואתה, תדבר אל־כל־חכמי־לב, אשר מילאתיו, רוח חכמה; ועשו את־בגדי אהרון, לקדשו--לכהנו־לי. ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואיפוד ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי־קודש לאהרון אחיך, ולבניו--לכהנו־לי. ה והם יקחו את־הזהב, ואת־התכלת ואת־הארגמן, ואת־תולעת השני, ואת־השש. {פ}

ו ועשו, את־האיפוד: זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש מושזר--מעשה חושב. ז שתי כתפות חוברות, יהיה־לו אל־שני קצותיו--וחובר. ח וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. ט ולקחת, את־שתי אבני־שוהם; ופיתחת עליהם, שמות בני ישראל. י שישה, משמותם, על, האבן האחת; ואת־שמות השישה הנותרים, על־האבן השנית--כתולדותם. יא מעשה חרש, אבן--פיתוחי חותם תפתח את־שתי האבנים, על־שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב, תעשה אותם. יב ושמת את־שתי האבנים, על כתפות האיפוד, אבני זיכרון, לבני ישראל; ונשא אהרון את־שמותם לפני יהוה, על־שתי כתפיו--לזיכרון. {ס}

יג ועשית משבצות, זהב. יד ושתי שרשרות זהב טהור, מגבלות תעשה אותם מעשה עבות; ונתת את־שרשרות העבותות, על־המשבצות. {ס}

טו ועשית חושן משפט, מעשה חושב--כמעשה איפוד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--תעשה אותו. טז רבוע יהיה, כפול; זרת אורכו, וזרת רוחבו. יז ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים אבן: טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. יח והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. יט והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. כ והטור, הרביעי--תרשיש ושוהם, וישפה; משובצים זהב יהיו, במילואותם. כא והאבנים תהיינה על־שמות בני־ישראל, שתים עשרה--על־שמותם; פיתוחי חותם, איש על־שמו, תהיינה, לשני עשר שבט. כב ועשית על־החושן שרשות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. כג ועשית, על־החושן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את־שתי הטבעות, על־שני, קצות החושן. כד ונתת, את־שתי עבותות הזהב, על־שתי, הטבעות--אל־קצות, החושן. כה ואת שתי קצות שתי העבותות, תיתן על־שתי המשבצות; ונתת על־כתפות האיפוד, אל־מול פניו. כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אותם, על־שני קצות החושן--על־שפתו, אשר אל־עבר האיפוד ביתה. כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתת אותם על־שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. כח וירכסו את־החושן מטבעותיו אל־טבעות האיפוד, בפתיל תכלת, להיות, על־חשב האיפוד; ולא־ייזח החושן, מעל האיפוד. כט ונשא אהרון את־שמות בני־ישראל בחושן המשפט, על־ליבו--בבואו אל־הקודש: לזיכרון לפני־יהוה, תמיד. ל ונתת אל־חושן המשפט, את־האורים ואת־התומים, והיו על־לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את־משפט בני־ישראל על־ליבו, לפני יהוה--תמיד. {ס}

לא ועשית את־מעיל האיפוד, כליל תכלת. לב והיה פי־ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג, כפי תחרא יהיה־לו--לא ייקרע. לג ועשית על־שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני--על־שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב. לד פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על־שולי המעיל, סביב. לה והיה על־אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל־הקודש לפני יהוה, ובצאתו--ולא ימות. {ס}

לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש ליהוה. לז ושמת אותו על־פתיל תכלת, והיה על־המצנפת; אל־מול פני־המצנפת, יהיה. לח והיה, על־מצח אהרון, ונשא אהרון את־עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל־מתנות קודשיהם; והיה על־מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה. לט ושיבצת הכתונת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רוקם. מ ולבני אהרון תעשה כותונות, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת. מא והלבשת אותם את־אהרון אחיך, ואת־בניו איתו; ומשחת אותם ומילאת את־ידם, וקידשת אותם--וכיהנו לי. מב ועשה להם מכנסי־בד, לכסות בשר ערווה; ממותניים ועד־ירכיים, יהיו. מג והיו על־אהרון ועל־בניו בבואם אל־אוהל מועד, או בגשתם אל־המזבח לשרת בקודש, ולא־ישאו עוון, ומתו: חוקת עולם לו, ולזרעו אחריו. {ס}