תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ח

א ויאמר יהוה, אל־משה, אמור אל־אהרון נטה את־ידך במטך, על־הנהרות על־היאורים ועל־האגמים; והעל את־הצפרדעים, על־ארץ מצריים. ב ויט אהרון את־ידו, על מימי מצריים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את־ארץ מצריים. ג ויעשו־כן החרטומים, בלטיהם; ויעלו את־הצפרדעים, על־ארץ מצריים. ד ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר העתירו אל־יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את־העם, ויזבחו, ליהוה. ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עליי, למתיי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך: רק ביאור, תישארנה. ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי־אין כיהוה אלוהינו. ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך: רק ביאור, תישארנה. ח וייצא משה ואהרון, מעם פרעה; ויצעק משה אל־יהוה, על־דבר הצפרדעים אשר־שם לפרעה. ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימותו, הצפרדעים, מן־הבתים מן־החצרות, ומן־השדות. י ויצברו אותם, חומרים חומרים; ותבאש, הארץ. יא וירא פרעה, כי הייתה הרווחה, והכבד את־ליבו, ולא שמע אליהם: כאשר, דיבר יהוה. {ס}

יב ויאמר יהוה, אל־משה, אמור אל־אהרון, נטה את־מטך והך את־עפר הארץ; והיה לכינים, בכל־ארץ מצריים. יג ויעשו־כן, ויט אהרון את־ידו במטהו ויך את־עפר הארץ, ותהי הכינם, באדם ובבהמה: כל־עפר הארץ היה כינים, בכל־ארץ מצריים. יד ויעשו־כן החרטומים בלטיהם להוציא את־הכינים, ולא יכולו; ותהי, הכינם, באדם, ובבהמה. טו ויאמרו החרטומים אל־פרעה, אצבע אלוהים היא; ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה. {ס}

טז ויאמר יהוה אל־משה, השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדוני. יז כי אם־אינך, משלח את־עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את־הערוב; ומלאו בתי מצריים, את־הערוב, וגם האדמה, אשר־הם עליה. יח והפליתי ביום ההוא את־ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות־שם, ערוב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. יט ושמתי פדות, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האות הזה. כ ויעש יהוה, כן, ויבוא ערוב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל־ארץ מצריים תישחת הארץ, מפני הערוב. כא ויקרא פרעה, אל־משה ולאהרון; ויאמר, לכו זבחו לאלוהיכם--בארץ. כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצריים, נזבח ליהוה אלוהינו: הן נזבח את־תועבת מצריים, לעיניהם--ולא יסקלונו. כג דרך שלושת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלוהינו, כאשר יאמר אלינו. כד ויאמר פרעה, אנוכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלוהיכם במדבר--רק הרחק לא־תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. כה ויאמר משה, הנה אנוכי יוצא מעימך והעתרתי אל־יהוה, וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר: רק, אל־יוסף פרעה התל, לבלתי שלח את־העם, לזבוח ליהוה. כו וייצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל־יהוה. כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערוב, מפרעה מעבדיו ומעמו: לא נשאר, אחד. כח ויכבד פרעה את־ליבו, גם בפעם הזאת; ולא שילח, את־העם. {פ}