תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ט

א ויאמר יהוה אל־משה, בוא אל־פרעה; ודיברת אליו, כה־אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את־עמי, ויעבדוני. ב כי אם־מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ג הנה יד־יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד. ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל־לבני ישראל, דבר. ה וישם יהוה, מועד לאמור: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. ו ויעש יהוה את־הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני־ישראל, לא־מת אחד. ז וישלח פרעה--והנה לא־מת ממקנה ישראל, עד־אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את־העם. {פ}

ח ויאמר יהוה, אל־משה ואל־אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה. ט והיה לאבק, על כל־ארץ מצריים; והיה על־האדם ועל־הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל־ארץ מצריים. י ויקחו את־פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה. יא ולא־יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין: כי־היה השחין, בחרטומים ובכל־מצריים. יב ויחזק יהוה את־לב פרעה, ולא שמע אליהם: כאשר דיבר יהוה, אל־משה. {ס}

יג ויאמר יהוה, אל־משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה־אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את־עמי, ויעבדוני. יד כי בפעם הזאת, אני שולח את־כל־מגפותיי אל־ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל־הארץ. טו כי עתה שלחתי את־ידי, ואך אותך ואת־עמך בדבר; ותיכחד, מן־הארץ. טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את־כוחי; ולמען ספר שמי, בכל־הארץ. יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא־היה כמוהו במצריים, למן־היום היווסדה ועד־עתה. יט ועתה, שלח העז את־מקנך, ואת כל־אשר לך, בשדה: כל־האדם והבהמה אשר־יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו. כ הירא את־דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את־עבדיו ואת־מקנהו, אל־הבתים. כא ואשר לא־שם ליבו, אל־דבר יהוה--ויעזוב את־עבדיו ואת־מקנהו, בשדה. {פ}

כב ויאמר יהוה אל־משה, נטה את־ידך על־השמיים, ויהי ברד, בכל־ארץ מצריים: על־האדם ועל־הבהמה, ועל כל־עשב השדה--בארץ מצריים. כג ויט משה את־מטהו, על־השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על־ארץ מצריים. כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאוד--אשר לא־היה כמוהו בכל־ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי. כה ויך הברד בכל־ארץ מצריים, את כל־אשר בשדה, מאדם, ועד־בהמה; ואת כל־עשב השדה הכה הברד, ואת־כל־עץ השדה שיבר. כו רק בארץ גושן, אשר־שם בני ישראל--לא היה, ברד. כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. כח העתירו, אל־יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד. כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את־העיר, אפרוש את־כפיי אל־יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה־עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ל ואתה, ועבדיך: ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים. לא והפשתה והשעורה, נוכתה: כי השעורה אביב, והפשתה גבעול. לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו: כי אפילות, הנה. לג וייצא משה מעם פרעה, את־העיר, ויפרוש כפיו, אל־יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא־ניתך ארצה. לד וירא פרעה, כי־חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו. לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את־בני ישראל: כאשר דיבר יהוה, ביד־משה. {פ}