תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ט

א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ודיברת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד. ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. ה וישם יהוה, מועד לאמור: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את-העם. {פ}

ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה. ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצריים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל-ארץ מצריים. י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה. יא ולא-יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין: כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים. יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אליהם: כאשר דיבר יהוה, אל-משה. {ס}

יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. יד כי בפעם הזאת, אני שולח את-כל-מגפותיי אל-ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל-הארץ. טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותיכחד, מן-הארץ. טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את-כוחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא-היה כמוהו במצריים, למן-היום היווסדה ועד-עתה. יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו. כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. כא ואשר לא-שם ליבו, אל-דבר יהוה--ויעזוב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. {פ}

כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמיים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצריים: על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצריים. כג ויט משה את-מטהו, על-השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצריים. כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאוד--אשר לא-היה כמוהו בכל-ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי. כה ויך הברד בכל-ארץ מצריים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שיבר. כו רק בארץ גושן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד. כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד. כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרוש את-כפיי אל-יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ל ואתה, ועבדיך: ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים. לא והפשתה והשעורה, נוכתה: כי השעורה אביב, והפשתה גבעול. לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו: כי אפילות, הנה. לג וייצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרוש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא-ניתך ארצה. לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו. לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את-בני ישראל: כאשר דיבר יהוה, ביד-משה. {פ}