תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כג

א לא תישא, שמע שוא; אל־תשת ידך עם־רשע, להיות עד חמס. ב לא־תהיה אחרי־רבים, לרעות; ולא־תענה על־ריב, לנטות אחרי רבים--להטות. ג ודל, לא תהדר בריבו. {ס}

ד כי תפגע שור אויבך, או חמורו--תועה: השב תשיבנו, לו. {ס}

ה כי־תראה חמור שונאך, רובץ תחת משאו, וחדלת, מעזוב לו--עזוב תעזוב, עימו. {ס}

ו לא תטה משפט אביונך, בריבו. ז מדבר־שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל־תהרוג, כי לא־אצדיק רשע. ח ושוחד, לא תיקח: כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים. ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את־נפש הגר--כי־גרים הייתם, בארץ מצריים. י ושש שנים, תזרע את־ארצך; ואספת, את־תבואתה. יא והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן־תעשה לכרמך, לזיתך. יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות--למען ינוח, שורך וחמורך, ויינפש בן־אמתך, והגר. יג ובכול אשר־אמרתי אליכם, תישמרו; ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על־פיך. יד שלוש רגלים, תחוג לי בשנה. טו את־חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי־בו יצאת ממצריים; ולא־ייראו פניי, ריקם. טז וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את־מעשיך מן־השדה. יז שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל־זכורך, אל־פני, האדון יהוה. יח לא־תזבח על־חמץ, דם־זבחי; ולא־ילין חלב־חגי, עד־בוקר. יט ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא־תבשל גדי, בחלב אימו. {פ}

כ הנה אנוכי שולח מלאך, לפניך, לשמורך, בדרך; ולהביאך, אל־המקום אשר הכינותי. כא הישמר מפניו ושמע בקולו, אל־תמר בו: כי לא יישא לפשעכם, כי שמי בקרבו. כב כי אם־שמוע תשמע, בקולו, ועשית, כול אשר אדבר--ואייבתי, את־אויביך, וצרתי, את־צורריך. כג כי־ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל־האמורי והחיתי, והפריזי והכנעני החיווי והיבוסי; והכחדתיו. כד לא־תשתחווה לאלוהיהם ולא תועבדם, ולא תעשה כמעשיהם: כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבותיהם. כה ועבדתם, את יהוה אלוהיכם, ובירך את־לחמך, ואת־מימיך; והסירותי מחלה, מקרבך. {ס}

כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את־מספר ימיך, אמלא. כז את־אימתי, אשלח לפניך, והמותי את־כל־העם, אשר תבוא בהם; ונתתי את־כל־אויביך אליך, עורף. כח ושלחתי את־הצרעה, לפניך; וגירשה, את־החיווי את־הכנעני ואת־החיתי--מלפניך. כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת: פן־תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את־הארץ. לא ושתי את־גבולך, מים־סוף ועד־ים פלשתים, וממדבר, עד־הנהר: כי אתן בידכם, את יושבי הארץ, וגירשתמו, מפניך. לב לא־תכרות להם ולאלוהיהם, ברית. לג לא יישבו בארצך, פן־יחטיאו אותך לי: כי תעבוד את־אלוהיהם, כי־יהיה לך למוקש. {פ}