תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כב

א אם־במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת--אין לו, דמים. ב אם־זרחה השמש עליו, דמים לו: שלם ישלם--אם־אין לו, ונמכר בגניבתו. ג אם־הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד־חמור עד־שה--חיים: שניים, ישלם. {ס}

ד כי יבער־איש, שדה או־כרם, ושילח את־בעירו, וביער בשדה אחר--מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם. {ס}

ה כי־תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה--שלם ישלם, המבעיר את־הבעירה. {ס}

ו כי־ייתן איש אל־ריעהו כסף או־כלים, לשמור, וגונב, מבית האיש--אם־יימצא הגנב, ישלם שניים. ז אם־לא יימצא הגנב, ונקרב בעל־הבית אל־האלוהים: אם־לא שלח ידו, במלאכת ריעהו. ח על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבידה, אשר יאמר כי־הוא זה--עד האלוהים, יבוא דבר־שניהם: אשר ירשיעון אלוהים, ישלם שניים לריעהו. {ס}

ט כי־ייתן איש אל־ריעהו חמור או־שור או־שה, וכל־בהמה--לשמור; ומת או־נשבר או־נשבה, אין רואה. י שבועת יהוה, תהיה בין שניהם--אם־לא שלח ידו, במלאכת ריעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם. יא ואם־גנוב ייגנב, מעימו--ישלם, לבעליו. יב אם־טרוף ייטרף, יביאהו עד: הטריפה, לא ישלם. {פ}

יג וכי־ישאל איש מעם ריעהו, ונשבר או־מת; בעליו אין־עימו, שלם ישלם. יד אם־בעליו עימו, לא ישלם: אם־שכיר הוא, בא בשכרו. {ס}

טו וכי־יפתה איש, בתולה אשר לא־אורשה--ושכב עימה: מהור ימהרנה לו, לאישה. טז אם־מאן ימאן אביה, לתיתה לו--כסף ישקול, כמוהר הבתולות. {ס}

יז מכשפה, לא תחייה. יח כל־שוכב עם־בהמה, מות יומת. {ס}

יט זובח לאלוהים, יוחרם--בלתי ליהוה, לבדו. כ וגר לא־תונה, ולא תלחצנו: כי־גרים הייתם, בארץ מצריים. כא כל־אלמנה ויתום, לא תענון. כב אם־ענה תענה, אותו--כי אם־צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו. כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים. {פ}

כד אם־כסף תלווה את־עמי, את־העני עימך--לא־תהיה לו, כנושה; לא־תשימון עליו, נשך. כה אם־חבול תחבול, שלמת ריעך--עד־בוא השמש, תשיבנו לו. כו כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו; במה ישכב--והיה כי־יצעק אליי, ושמעתי כי־חנון אני. {ס}

כז אלוהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאור. כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תיתן־לי. כט כן־תעשה לשורך, לצאנך: שבעת ימים יהיה עם־אימו, ביום השמיני תיתנו־לי. ל ואנשי־קודש, תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. {ס}