תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק לב

א וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו. ב ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי. ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל-אהרון. ד וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. ה וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר. ו וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק. {פ}

ז וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים. ח סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים. ט ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא. י ועתה הניחה לי, וייחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. יא ויחל משה, את-פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה. יב למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על-הרעה לעמך. יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמיים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם. יד ויינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו. {פ}

טו וייפן ויירד משה, מן-ההר, ושני לוחות העדות, בידו: לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים. טז והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על-הלוחות. יז וישמע יהושוע את-קול העם, בריעו; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה. יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע. יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחולות; וייחר-אף משה, וישלך מידיו את-הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר. כ וייקח את-העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר-דק; וייזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל. כא ויאמר משה אל-אהרון, מה-עשה לך העם הזה: כי-הבאת עליו, חטאה גדולה. כב ויאמר אהרון, אל-ייחר אף אדוני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא. כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו: כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה-היה לו. כד ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו-לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה. כה וירא משה את-העם, כי פרוע הוא: כי-פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם. כו ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל-בני לוי. כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-ריעהו, ואיש את-קרובו. כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; וייפול מן-העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש. כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. ל ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל-יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם. לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב. לב ועתה, אם-תישא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. לג ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם. לה וייגוף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרון. {ס}