תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק לב

א וירא העם, כי־בושש משה לרדת מן־ההר; וייקהל העם על־אהרון, ויאמרו אליו קום עשה־לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה־היה לו. ב ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי. ג ויתפרקו, כל־העם, את־נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל־אהרון. ד וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. ה וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר. ו וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק. {פ}

ז וידבר יהוה, אל־משה: לך־רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים. ח סרו מהר, מן־הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו־לו, ויזבחו־לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים. ט ויאמר יהוה, אל־משה: ראיתי את־העם הזה, והנה עם־קשה־עורף הוא. י ועתה הניחה לי, וייחר־אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. יא ויחל משה, את־פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה. יב למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על־הרעה לעמך. יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את־זרעכם ככוכבי השמיים; וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם. יד ויינחם, יהוה, על־הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו. {פ}

טו וייפן ויירד משה, מן־ההר, ושני לוחות העדות, בידו: לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים. טז והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על־הלוחות. יז וישמע יהושוע את־קול העם, בריעו; ויאמר, אל־משה, קול מלחמה, במחנה. יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע. יט ויהי, כאשר קרב אל־המחנה, וירא את־העגל, ומחולות; וייחר־אף משה, וישלך מידיו את־הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר. כ וייקח את־העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר־דק; וייזר על־פני המים, וישק את־בני ישראל. כא ויאמר משה אל־אהרון, מה־עשה לך העם הזה: כי־הבאת עליו, חטאה גדולה. כב ויאמר אהרון, אל־ייחר אף אדוני; אתה ידעת את־העם, כי ברע הוא. כג ויאמרו לי--עשה־לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו: כי־זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה־היה לו. כד ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו־לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה. כה וירא משה את־העם, כי פרוע הוא: כי־פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם. כו ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל־בני לוי. כז ויאמר להם, כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש־חרבו, על־ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש־את־אחיו ואיש את־ריעהו, ואיש את־קרובו. כח ויעשו בני־לוי, כדבר משה; וייפול מן־העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש. כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. ל ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל־העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל־יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם. לא וישב משה אל־יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב. לב ועתה, אם־תישא חטאתם; ואם־אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. לג ויאמר יהוה, אל־משה: מי אשר חטא־לי, אמחנו מספרי. לד ועתה לך נחה את־העם, אל אשר־דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם. לה וייגוף יהוה, את־העם, על אשר עשו את־העגל, אשר עשה אהרון. {ס}