תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כט

א וזה הדבר אשר־תעשה להם, לקדש אותם--לכהן לי: לקח פר אחד בן־בקר, ואילים שניים--תמימים. ב ולחם מצות, וחלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות, משוחים בשמן; סולת חיטים, תעשה אותם. ג ונתת אותם על־סל אחד, והקרבת אותם בסל; ואת־הפר--ואת, שני האילים. ד ואת־אהרון ואת־בניו תקריב, אל־פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים. ה ולקחת את־הבגדים, והלבשת את־אהרון את־הכותונת, ואת מעיל האיפוד, ואת־האיפוד ואת־החושן; ואפדת לו, בחשב האיפוד. ו ושמת המצנפת, על־ראשו; ונתת את־נזר הקודש, על־המצנפת. ז ולקחת את־שמן המשחה, ויצקת על־ראשו; ומשחת, אותו. ח ואת־בניו, תקריב; והלבשתם, כותונות. ט וחגרת אותם אבנט אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות, והייתה להם כהונה, לחוקת עולם; ומילאת יד־אהרון, ויד־בניו. י והקרבת, את־הפר, לפני, אוהל מועד; וסמך אהרון ובניו את־ידיהם, על־ראש הפר. יא ושחטת את־הפר, לפני יהוה, פתח, אוהל מועד. יב ולקחת מדם הפר, ונתת על־קרנות המזבח באצבעך; ואת־כל־הדם תשפוך, אל־יסוד המזבח. יג ולקחת, את־כל־החלב המכסה את־הקרב, ואת היותרת על־הכבד, ואת שתי הכליות ואת־החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה. יד ואת־בשר הפר, ואת־עורו ואת־פרשו, תשרוף באש, מחוץ למחנה: חטאת, הוא. טו ואת־האיל האחד, תיקח; וסמכו אהרון ובניו, את־ידיהם--על־ראש האיל. טז ושחטת, את־האיל; ולקחת, את־דמו, וזרקת על־המזבח, סביב. יז ואת־האיל--תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על־נתחיו ועל־ראשו. יח והקטרת את־כל־האיל המזבחה, עולה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אישה ליהוה הוא. יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרון ובניו את־ידיהם, על־ראש האיל. כ ושחטת את־האיל, ולקחת מדמו ונתת על־תנוך אוזן אהרון ועל־תנוך אוזן בניו הימנית, ועל־בוהן ידם הימנית, ועל־בוהן רגלם הימנית; וזרקת את־הדם על־המזבח, סביב. כא ולקחת מן־הדם אשר על־המזבח, ומשמן המשחה, והזית על־אהרון ועל־בגדיו, ועל־בניו ועל־בגדי בניו איתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו איתו. כב ולקחת מן־האיל החלב והאליה ואת־החלב המכסה את־הקרב, ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת־החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין: כי איל מילואים, הוא. כג וכיכר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד: מסל, המצות, אשר, לפני יהוה. כד ושמת הכול--על כפי אהרון, ועל כפי בניו; והנפת אותם תנופה, לפני יהוה. כה ולקחת אותם מידם, והקטרת המזבחה על־העולה; לריח ניחוח לפני יהוה, אישה הוא ליהוה. כו ולקחת את־החזה, מאיל המילואים אשר לאהרון, והנפת אותו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה. כז וקידשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם: מאיל, המילואים--מאשר לאהרון, ומאשר לבניו. כח והיה לאהרון ולבניו לחוק־עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני־ישראל, מזבחי שלמיהם--תרומתם, ליהוה. כט ובגדי הקודש אשר לאהרון, יהיו לבניו אחריו, למושחה בהם, ולמלא־בם את־ידם. ל שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו: אשר יבוא אל־אוהל מועד, לשרת בקודש. לא ואת איל המילואים, תיקח; ובישלת את־בשרו, במקום קדוש. לב ואכל אהרון ובניו את־בשר האיל, ואת־הלחם אשר בסל, פתח, אוהל מועד. לג ואכלו אותם אשר כופר בהם, למלא את־ידם לקדש אותם; וזר לא־יאכל, כי־קודש הם. לד ואם־ייוותר מבשר המילואים, ומן־הלחם--עד־הבוקר: ושרפת את־הנותר באש, לא ייאכל כי־קודש הוא. לה ועשית לאהרון ולבניו, ככה, ככול אשר־ציוויתי, אותכה; שבעת ימים, תמלא ידם. לו ופר חטאת תעשה ליום, על־הכיפורים, וחיטאת על־המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אותו, לקדשו. לז שבעת ימים, תכפר על־המזבח, וקידשת, אותו; והיה המזבח קודש קודשים, כל־הנוגע במזבח יקדש. {ס}

לח וזה, אשר תעשה על־המזבח: כבשים בני־שנה שניים ליום, תמיד. לט את־הכבש האחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים. מ ועישרון סולת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעית ההין יין--לכבש, האחד. מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים: כמנחת הבוקר וכנסכה, תעשה־לה, לריח ניחוח, אישה ליהוה. מב עולת תמיד לדורותיכם, פתח אוהל־מועד לפני יהוה, אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם. מג ונועדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבודי. מד וקידשתי את־אוהל מועד, ואת־המזבח; ואת־אהרון ואת־בניו אקדש, לכהן לי. מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלוהים. מו וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים, לשוכני בתוכם: אני, יהוה אלוהיהם. {פ}