תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ו

א ויאמר יהוה, אל־משה, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה: כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו. {ס}

ב וידבר אלוהים, אל־משה; ויאמר אליו, אני יהוה. ג ואירא, אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקוב--באל שדיי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. ד וגם הקימותי את־בריתי איתם, לתת להם את־ארץ כנען--את ארץ מגוריהם, אשר־גרו בה. ה וגם אני שמעתי, את־נאקת בני ישראל, אשר מצריים, מעבידים אותם; ואזכור, את־בריתי. ו לכן אמור לבני־ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצריים, והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדולים. ז ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצריים. ח והבאתי אתכם, אל־הארץ, אשר נשאתי את־ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקוב; ונתתי אותה לכם מורשה, אני יהוה. ט וידבר משה כן, אל־בני ישראל; ולא שמעו, אל־משה, מקוצר רוח, ומעבודה קשה. {פ}

י וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יא בוא דבר, אל־פרעה מלך מצריים; וישלח את־בני־ישראל, מארצו. יב וידבר משה, לפני יהוה לאמור: הן בני־ישראל, לא־שמעו אליי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים. {פ}

יג וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון, ויצוום אל־בני ישראל, ואל־פרעה מלך מצריים--להוציא את־בני־ישראל, מארץ מצריים. {ס}

יד אלה, ראשי בית־אבותם: בני ראובן בכור ישראל, חנוך ופלוא חצרון וכרמי--אלה, משפחות ראובן. טו ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, ושאול, בן־הכנענית; אלה, משפחות שמעון. טז ואלה שמות בני־לוי, לתולדותם--גרשון, וקהת ומררי; ושני חיי לוי, שבע ושלושים ומאת שנה. יז בני גרשון לבני ושמעי, למשפחותם. יח ובני קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל; ושני חיי קהת, שלוש ושלושים ומאת שנה. יט ובני מררי, מחלי ומושי; אלה משפחות הלוי, לתולדותם. כ וייקח עמרם את־יוכבד דודתו, לו לאישה, ותלד לו, את־אהרון ואת־משה; ושני חיי עמרם, שבע ושלושים ומאת שנה. כא ובני, יצהר--קורח ונפג, וזכרי. כב ובני, עוזיאל--מישאל ואלצפן, וסתרי. כג וייקח אהרון את־אלישבע בת־עמינדב, אחות נחשון--לו לאישה; ותלד לו, את־נדב ואת־אביהוא, את־אלעזר, ואת־איתמר. כד ובני קורח, אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה, משפחות הקורחי. כה ואלעזר בן־אהרון לקח־לו מבנות פוטיאל, לו לאישה, ותלד לו, את־פינחס; אלה, ראשי אבות הלויים--למשפחותם. כו הוא אהרון, ומשה--אשר אמר יהוה, להם, הוציאו את־בני ישראל מארץ מצריים, על־צבאותם. כז הם, המדברים אל־פרעה מלך־מצריים, להוציא את־בני־ישראל, ממצריים; הוא משה, ואהרון. כח ויהי, ביום דיבר יהוה אל־משה--בארץ מצריים. {ס}

כט וידבר יהוה אל־משה לאמור, אני יהוה; דבר, אל־פרעה מלך מצריים, את כל־אשר אני, דובר אליך. ל ויאמר משה, לפני יהוה: הן אני, ערל שפתיים, ואיך, ישמע אליי פרעה. {פ}