תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ד

א ויען משה, ויאמר, והן לא־יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי: כי יאמרו, לא־נראה אליך יהוה. ב ויאמר אליו יהוה, מה־זה בידך; ויאמר, מטה. ג ויאמר השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו. ד ויאמר יהוה, אל־משה, שלח ידך, ואחוז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. ה למען יאמינו, כי־נראה אליך יהוה אלוהי אבותם: אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב. ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא־נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג. ז ויאמר, השב ידך אל־חיקך, וישב ידו, אל־חיקו; ויוציאה, מחיקו, והנה־שבה, כבשרו. ח והיה, אם־לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקול האות הראשון--והאמינו, לקול האות האחרון. ט והיה אם־לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעון לקולך--ולקחת ממימי היאור, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תיקח מן־היאור, והיו לדם ביבשת. י ויאמר משה אל־יהוה, בי אדוניי, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל־עבדך: כי כבד־פה וכבד לשון, אנוכי. יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי־ישום אילם, או חירש או פיקח או עיוור--הלוא אנוכי, יהוה. יב ועתה, לך; ואנוכי אהיה עם־פיך, והוריתיך אשר תדבר. יג ויאמר, בי אדוניי; שלח־נא, ביד־תשלח. יד וייחר־אף יהוה במשה, ויאמר הלוא אהרון אחיך הלוי--ידעתי, כי־דבר ידבר הוא; וגם הנה־הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בליבו. טו ודיברת אליו, ושמת את־הדברים בפיו; ואנוכי, אהיה עם־פיך ועם־פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון. טז ודיבר־הוא לך, אל־העם; והיה הוא יהיה־לך לפה, ואתה תהיה־לו לאלוהים. יז ואת־המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה־בו, את־האותות. {פ}

יח וילך משה וישב אל־יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחיי אשר־במצריים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום. יט ויאמר יהוה אל־משה במדיין, לך שוב מצריים: כי־מתו, כל־האנשים, המבקשים, את־נפשך. כ וייקח משה את־אשתו ואת־בניו, וירכיבם על־החמור, וישב, ארצה מצריים; וייקח משה את־מטה האלוהים, בידו. כא ויאמר יהוה, אל־משה, בלכתך לשוב מצריימה, ראה כל־המופתים אשר־שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את־ליבו, ולא ישלח את־העם. כב ואמרת, אל־פרעה: כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. כג ואומר אליך, שלח את־בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את־בנך בכורך. כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. כה ותיקח ציפורה צור, ותכרות את־עורלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן־דמים אתה לי. כו ויירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולות. {פ}

כז ויאמר יהוה אל־אהרון, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלוהים--ויישק־לו. כח ויגד משה לאהרון, את כל־דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל־האותות, אשר ציווהו. כט וילך משה, ואהרון; ויאספו, את־כל־זקני בני ישראל. ל וידבר אהרון--את כל־הדברים, אשר־דיבר יהוה אל־משה; ויעש האותות, לעיני העם. לא ויאמן, העם; וישמעו כי־פקד יהוה את־בני ישראל, וכי ראה את־עוניים, וייקדו, וישתחוו.