תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק י

א ויאמר יהוה אל־משה, בוא אל־פרעה: כי־אני הכבדתי את־ליבו, ואת־לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה, בקרבו. ב ולמען תספר באוזני בנך ובן־בנך, את אשר התעללתי במצריים, ואת־אותותיי, אשר־שמתי בם; וידעתם, כי־אני יהוה. ג ויבוא משה ואהרון, אל־פרעה, ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלוהי העברים, עד־מתיי מיאנת ליענות מפניי; שלח עמי, ויעבדוני. ד כי אם־מאן אתה, לשלח את־עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבולך. ה וכיסה את־עין הארץ, ולא יוכל לראות את־הארץ; ואכל את־יתר הפליטה, הנשארת לכם מן־הברד, ואכל את־כל־העץ, הצומח לכם מן־השדה. ו ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיך, ובתי כל־מצריים, אשר לא־ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על־האדמה עד היום הזה; וייפן וייצא, מעם פרעה. ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד־מתיי יהיה זה לנו למוקש--שלח את־האנשים, ויעבדו את־יהוה אלוהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצריים. ח ויושב את־משה ואת־אהרון, אל־פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את־יהוה אלוהיכם; מי ומי, ההולכים. ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג־יהוה, לנו. י ויאמר אליהם, יהי כן יהוה עימכם, כאשר אשלח אתכם, ואת־טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. יא לא כן, לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה--כי אותה, אתם מבקשים; ויגרש אותם, מאת פני פרעה. {ס}

יב ויאמר יהוה אל־משה, נטה ידך על־ארץ מצריים בארבה, ויעל, על־ארץ מצריים; ויאכל את־כל־עשב הארץ, את כל־אשר השאיר הברד. יג ויט משה את־מטהו, על־ארץ מצריים, ויהוה ניהג רוח־קדים בארץ, כל־היום ההוא וכל־הלילה; הבוקר היה--ורוח הקדים, נשא את־הארבה. יד ויעל הארבה, על כל־ארץ מצריים, וינח, בכול גבול מצריים: כבד מאוד--לפניו לא־היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה־כן. טו ויכס את־עין כל־הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את־כל־עשב הארץ ואת כל־פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשב השדה, בכל־ארץ מצריים. טז וימהר פרעה, לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר, חטאתי ליהוה אלוהיכם--ולכם. יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלוהיכם; ויסר, מעליי, רק, את־המוות הזה. יח וייצא, מעם פרעה; ויעתר, אל־יהוה. יט ויהפוך יהוה רוח־ים, חזק מאוד, ויישא את־הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכול גבול מצריים. כ ויחזק יהוה, את־לב פרעה; ולא שילח, את־בני ישראל. {פ}

כא ויאמר יהוה אל־משה, נטה ידך על־השמיים, ויהי חושך, על־ארץ מצריים; וימש, חושך. כב ויט משה את־ידו, על־השמיים; ויהי חושך־אפילה בכל־ארץ מצריים, שלושת ימים. כג לא־ראו איש את־אחיו, ולא־קמו איש מתחתיו--שלושת ימים; ולכל־בני ישראל היה אור, במושבותם. כד ויקרא פרעה אל־משה, ויאמר לכו עבדו את־יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יוצג: גם־טפכם, ילך עימכם. כה ויאמר משה, גם־אתה תיתן בידנו זבחים ועולות; ועשינו, ליהוה אלוהינו. כו וגם־מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה--כי ממנו ניקח, לעבוד את־יהוה אלוהינו; ואנחנו לא־נדע, מה־נעבוד את־יהוה, עד־בואנו, שמה. כז ויחזק יהוה, את־לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. כח ויאמר־לו פרעה, לך מעליי; הישמר לך, אל־תוסף ראות פניי--כי ביום ראותך פניי, תמות. כט ויאמר משה, כן דיברת: לא־אוסיף עוד, ראות פניך. {פ}