תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק י

א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-ליבו, ואת-לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה, בקרבו. ב ולמען תספר באוזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצריים, ואת-אותותיי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. ג ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלוהי העברים, עד-מתיי מיאנת ליענות מפניי; שלח עמי, ויעבדוני. ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבולך. ה וכיסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראות את-הארץ; ואכל את-יתר הפליטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצומח לכם מן-השדה. ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצריים, אשר לא-ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; וייפן וייצא, מעם פרעה. ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתיי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלוהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצריים. ח ויושב את-משה ואת-אהרון, אל-פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את-יהוה אלוהיכם; מי ומי, ההולכים. ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו. י ויאמר אליהם, יהי כן יהוה עימכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אותה, אתם מבקשים; ויגרש אותם, מאת פני פרעה. {ס}

יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצריים בארבה, ויעל, על-ארץ מצריים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצריים, ויהוה ניהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבוקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה. יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצריים, וינח, בכול גבול מצריים: כבד מאוד--לפניו לא-היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה-כן. טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצריים. טז וימהר פרעה, לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר, חטאתי ליהוה אלוהיכם--ולכם. יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלוהיכם; ויסר, מעליי, רק, את-המוות הזה. יח וייצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. יט ויהפוך יהוה רוח-ים, חזק מאוד, ויישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכול גבול מצריים. כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שילח, את-בני ישראל. {פ}

כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמיים, ויהי חושך, על-ארץ מצריים; וימש, חושך. כב ויט משה את-ידו, על-השמיים; ויהי חושך-אפילה בכל-ארץ מצריים, שלושת ימים. כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלושת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבותם. כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יוצג: גם-טפכם, ילך עימכם. כה ויאמר משה, גם-אתה תיתן בידנו זבחים ועולות; ועשינו, ליהוה אלוהינו. כו וגם-מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה--כי ממנו ניקח, לעבוד את-יהוה אלוהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבוד את-יהוה, עד-בואנו, שמה. כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. כח ויאמר-לו פרעה, לך מעליי; הישמר לך, אל-תוסף ראות פניי--כי ביום ראותך פניי, תמות. כט ויאמר משה, כן דיברת: לא-אוסיף עוד, ראות פניך. {פ}