תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יז

א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם:  זה הדבר, אשר-צוה יהוה לאמר.  ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה.  ד ואל-פתח אהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה--דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו.  ה למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה, והביאם ליהוה אל-פתח אהל מועד, אל-הכהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם.  ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה, פתח אהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחח ליהוה.  ז ולא-יזבחו עוד, את-זבחיהם, לשעירם, אשר הם זנים אחריהם:  חקת עולם תהיה-זאת להם, לדרתם.  ח ואלהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם:  אשר-יעלה עלה, או-זבח.  ט ואל-פתח אהל מועד, לא יביאנו, לעשות אתו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו.  י ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל-דם--ונתתי פני, בנפש האכלת את-הדם, והכרתי אתה, מקרב עמה.  יא כי נפש הבשר, בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם:  כי-הדם הוא, בנפש יכפר.  יב על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא-יאכל דם.  יג ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף, אשר יאכל--ושפך, את-דמו, וכסהו, בעפר.  יד כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואמר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו:  כי נפש כל-בשר דמו הוא, כל-אכליו יכרת.  טו וכל-נפש, אשר תאכל נבלה וטרפה, באזרח, ובגר:  וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב--וטהר.  טז ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ--ונשא, עונו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז