תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טו

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר.  ב דברו אל-בני ישראל, ואמרתם אלהם:  איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא.  ג וזאת תהיה טמאתו, בזובו:  רר בשרו את-זובו, או-החתים בשרו מזובו--טמאתו, הוא.  ד כל-המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל-הכלי אשר-ישב עליו, יטמא.  ה ואיש, אשר יגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ו והישב, על-הכלי, אשר-ישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ז והנגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ח וכי-ירק הזב, בטהור--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ט וכל-המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא.  י וכל-הנגע, בכל אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד-הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  יא וכל אשר יגע-בו הזב, וידיו לא-שטף במים--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  יב וכלי-חרש אשר-יגע-בו הזב, ישבר; וכל-כלי-עץ--ישטף, במים.  יג וכי-יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטהרתו, וכבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר.  יד וביום השמיני, יקח-לו שתי תרים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל-פתח אהל מועד, ונתנם, אל-הכהן.  טו ועשה אתם, הכהן--אחד חטאת, והאחד עלה; וכפר עליו הכהן לפני יהוה, מזובו.  {ס}

טז ואיש, כי-תצא ממנו שכבת-זרע--ורחץ במים את-כל-בשרו, וטמא עד-הערב.  יז וכל-בגד וכל-עור, אשר-יהיה עליו שכבת-זרע--וכבס במים, וטמא עד-הערב.  יח ואשה, אשר ישכב איש אתה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב.  {פ}

יט ואשה כי-תהיה זבה, דם יהיה זבה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנדתה, וכל-הנגע בה יטמא עד-הערב.  כ וכל אשר תשכב עליו בנדתה, יטמא; וכל אשר-תשב עליו, יטמא.  כא וכל-הנגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כב וכל-הנגע--בכל-כלי, אשר-תשב עליו:  יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כג ואם על-המשכב הוא, או על-הכלי אשר-הוא ישבת-עליו--בנגעו-בו:  יטמא, עד-הערב.  כד ואם שכב ישכב איש אתה, ותהי נדתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל-המשכב אשר-ישכב עליו, יטמא.  {ס}

כה ואשה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת-נדתה, או כי-תזוב, על-נדתה:  כל-ימי זוב טמאתה, כימי נדתה תהיה--טמאה הוא.  כו כל-המשכב אשר-תשכב עליו, כל-ימי זובה--כמשכב נדתה, יהיה-לה; וכל-הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטמאת נדתה.  כז וכל-הנוגע בם, יטמא; וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כח ואם-טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר.  כט וביום השמיני, תקח-לה שתי תרים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל-הכהן, אל-פתח אהל מועד.  ל ועשה הכהן את-האחד חטאת, ואת-האחד עלה; וכפר עליה הכהן לפני יהוה, מזוב טמאתה.  לא והזרתם את-בני-ישראל, מטמאתם; ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את-משכני אשר בתוכם.  לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת-זרע, לטמאה-בה.  לג והדוה, בנדתה, והזב את-זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם-טמאה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז