תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כא

א ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-הכהנים בני אהרן; ואמרת אלהם, לנפש לא-יטמא בעמיו.  ב כי, אם-לשארו, הקרב, אליו:  לאמו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו.  ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא-היתה לאיש--לה, יטמא.  ד לא יטמא, בעל בעמיו--להחלו.  ה לא-יקרחה יקרחו קרחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם--לא ישרטו, שרטת.  ו קדשים יהיו, לאלהיהם, ולא יחללו, שם אלהיהם:  כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם, הם מקריבם--והיו קדש.  ז אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו:  כי-קדש הוא, לאלהיו.  ח וקדשתו--כי-את-לחם אלהיך, הוא מקריב; קדש, יהיה-לך--כי קדוש, אני יהוה מקדשכם.  ט ובת איש כהן, כי תחל לזנות--את-אביה היא מחללת, באש תשרף.  {ס}

י והכהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה, ומלא את-ידו, ללבש, את-הבגדים--את-ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרם.  יא ועל כל-נפשת מת, לא יבא:  לאביו ולאמו, לא יטמא.  יב ומן-המקדש, לא יצא, ולא יחלל, את מקדש אלהיו:  כי נזר שמן משחת אלהיו, עליו--אני יהוה.  יג והוא, אשה בבתוליה יקח.  יד אלמנה וגרושה וחללה זנה, את-אלה לא יקח:  כי אם-בתולה מעמיו, יקח אשה.  טו ולא-יחלל זרעו, בעמיו:  כי אני יהוה, מקדשו.  {ס}

טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יז דבר אל-אהרן, לאמר:  איש מזרעך לדרתם, אשר יהיה בו מום--לא יקרב, להקריב לחם אלהיו.  יח כי כל-איש אשר-בו מום, לא יקרב:  איש עור או פסח, או חרם או שרוע.  יט או איש, אשר-יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד.  כ או-גבן או-דק, או תבלל בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך.  כא כל-איש אשר-בו מום, מזרע אהרן הכהן--לא יגש, להקריב את-אשי יהוה:  מום בו--את לחם אלהיו, לא יגש להקריב.  כב לחם אלהיו, מקדשי הקדשים, ומן-הקדשים, יאכל.  כג אך אל-הפרכת לא יבא, ואל-המזבח לא יגש--כי-מום בו; ולא יחלל את-מקדשי, כי אני יהוה מקדשם.  כד וידבר משה, אל-אהרן ואל-בניו, ואל-כל-בני, ישראל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז