תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יג

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר.  ב אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו, לנגע צרעת--והובא אל-אהרן הכהן, או אל-אחד מבניו הכהנים.  ג וראה הכהן את-הנגע בעור-הבשר ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכהן, וטמא אתו.  ד ואם-בהרת לבנה הוא בעור בשרו, ועמק אין-מראה מן-העור, ושערה, לא-הפך לבן--והסגיר הכהן את-הנגע, שבעת ימים.  ה וראהו הכהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור--והסגירו הכהן שבעת ימים, שנית.  ו וראה הכהן אתו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור--וטהרו הכהן מספחת הוא, וכבס בגדיו וטהר.  ז ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי הראתו אל-הכהן לטהרתו; ונראה שנית, אל-הכהן.  ח וראה, הכהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטמאו הכהן, צרעת הוא.  {פ}

ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל-הכהן.  י וראה הכהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא, הפכה שער לבן; ומחית בשר חי, בשאת.  יא צרעת נושנת הוא בעור בשרו, וטמאו הכהן:  לא יסגרנו, כי טמא הוא.  יב ואם-פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכסתה הצרעת את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו--לכל-מראה, עיני הכהן.  יג וראה הכהן, והנה כסתה הצרעת את-כל-בשרו--וטהר, את-הנגע:  כלו הפך לבן, טהור הוא.  יד וביום הראות בו בשר חי, יטמא.  טו וראה הכהן את-הבשר החי, וטמאו:  הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא.  טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל-הכהן.  יז וראהו, הכהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטהר הכהן את-הנגע, טהור הוא.  {פ}

יח ובשר, כי-יהיה בו-בערו שחין; ונרפא.  יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל-הכהן.  כ וראה הכהן, והנה מראה שפל מן-העור, ושערה, הפך לבן--וטמאו הכהן נגע-צרעת הוא, בשחין פרחה.  כא ואם יראנה הכהן, והנה אין-בה שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים.  כב ואם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע הוא.  כג ואם-תחתיה תעמד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, הוא; וטהרו, הכהן.  {ס}

כד או בשר, כי-יהיה בערו מכות-אש; והיתה מחית המכוה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה.  כה וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת, ומראה עמק מן-העור--צרעת הוא, במכוה פרחה; וטמא אתו הכהן, נגע צרעת הוא.  כו ואם יראנה הכהן, והנה אין-בבהרת שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והוא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים.  כז וראהו הכהן, ביום השביעי:  אם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע צרעת הוא.  כח ואם-תחתיה תעמד הבהרת לא-פשתה בעור, והוא כהה--שאת המכוה, הוא; וטהרו, הכהן--כי-צרבת המכוה, הוא.  {פ}

כט ואיש או אשה, כי-יהיה בו נגע, בראש, או בזקן.  ל וראה הכהן את-הנגע, והנה מראהו עמק מן-העור, ובו שער צהב, דק--וטמא אתו הכהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא.  לא וכי-יראה הכהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמק מן-העור, ושער שחר, אין בו--והסגיר הכהן את-נגע הנתק, שבעת ימים.  לב וראה הכהן את-הנגע, ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שער צהב; ומראה הנתק, אין עמק מן-העור.  לג והתגלח--ואת-הנתק, לא יגלח; והסגיר הכהן את-הנתק שבעת ימים, שנית.  לד וראה הכהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמק מן-העור--וטהר אתו הכהן, וכבס בגדיו וטהר.  לה ואם-פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טהרתו.  לו וראהו, הכהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא-יבקר הכהן לשער הצהב, טמא הוא.  לז ואם-בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח-בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטהרו, הכהן.  {ס}

לח ואיש, או-אשה, כי-יהיה בעור-בשרם, בהרת--בהרת, לבנת.  לט וראה הכהן, והנה בעור-בשרם בהרת--כהות לבנת:  בהק הוא פרח בעור, טהור הוא.  {ס}

מ ואיש, כי ימרט ראשו--קרח הוא, טהור הוא.  מא ואם מפאת פניו, ימרט ראשו--גבח הוא, טהור הוא.  מב וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פרחת הוא, בקרחתו או בגבחתו.  מג וראה אתו הכהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר.  מד איש-צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו.  מה והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא.  מו כל-ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא:  בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו.  {ס}

מז והבגד, כי-יהיה בו נגע צרעת:  בבגד צמר, או בבגד פשתים.  מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור.  מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור--נגע צרעת, הוא; והראה, את-הכהן.  נ וראה הכהן, את-הנגע; והסגיר את-הנגע, שבעת ימים.  נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכל אשר-יעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא.  נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע:  כי-צרעת ממארת הוא, באש תשרף.  נג ואם, יראה הכהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל-כלי-עור.  נד וצוה, הכהן, וכבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים, שנית.  נה וראה הכהן אחרי הכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה--טמא הוא, באש תשרפנו:  פחתת הוא, בקרחתו או בגבחתו.  נו ואם, ראה הכהן, והנה כהה הנגע, אחרי הכבס אתו--וקרע אתו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי, או מן-הערב.  נז ואם-תראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב, או בכל-כלי-עור--פרחת, הוא:  באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע.  נח והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכבס שנית, וטהר.  נט זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל-כלי-עור--לטהרו, או לטמאו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז