תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כב

א וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, וינזרו מקדשי בני-ישראל, ולא יחללו, את-שם קדשי--אשר הם מקדשים לי, אני יהוה.  ג אמר אלהם, לדרתיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקדשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה, וטמאתו, עליו:  ונכרתה הנפש ההוא, מלפני--אני יהוה.  ד איש איש מזרע אהרן, והוא צרוע או זב--בקדשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנגע, בכל-טמא-נפש, או איש, אשר-תצא ממנו שכבת-זרע.  ה או-איש אשר יגע, בכל-שרץ אשר יטמא-לו; או באדם אשר יטמא-לו, לכל טמאתו.  ו נפש אשר תגע-בו, וטמאה עד-הערב; ולא יאכל מן-הקדשים, כי אם-רחץ בשרו במים.  ז ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן-הקדשים, כי לחמו הוא.  ח נבלה וטרפה לא יאכל, לטמאה-בה:  אני, יהוה.  ט ושמרו את-משמרתי, ולא-ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללהו:  אני יהוה, מקדשם.  י וכל-זר, לא-יאכל קדש; תושב כהן ושכיר, לא-יאכל קדש.  יא וכהן, כי-יקנה נפש קנין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו.  יב ובת-כהן--כי תהיה, לאיש זר:  הוא, בתרומת הקדשים לא תאכל.  יג ובת-כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל-בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל-זר, לא-יאכל בו.  יד ואיש, כי-יאכל קדש בשגגה--ויסף חמשיתו עליו, ונתן לכהן את-הקדש.  טו ולא יחללו, את-קדשי בני ישראל--את אשר-ירימו, ליהוה.  טז והשיאו אותם עון אשמה, באכלם את-קדשיהם:  כי אני יהוה, מקדשם.  {פ}

יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  יח דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אלהם:  איש איש מבית ישראל ומן-הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל-נדריהם ולכל-נדבותם, אשר-יקריבו ליהוה, לעלה.  יט לרצנכם:  תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעזים.  כ כל אשר-בו מום, לא תקריבו:  כי-לא לרצון, יהיה לכם.  כא ואיש, כי-יקריב זבח-שלמים ליהוה, לפלא-נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל-מום לא יהיה-בו.  כב עורת או שבור או-חרוץ או-יבלת, או גרב או ילפת--לא-תקריבו אלה, ליהוה; ואשה, לא-תתנו מהם על-המזבח--ליהוה.  כג ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אתו, ולנדר לא ירצה.  כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו.  כה ומיד בן-נכר, לא תקריבו את-לחם אלהיכם--מכל-אלה:  כי משחתם בהם מום בם, לא ירצו לכם.  {ס}

כו וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כז שור או-כשב או-עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו; ומיום השמיני, והלאה, ירצה, לקרבן אשה ליהוה.  כח ושור, או-שה--אתו ואת-בנו, לא תשחטו ביום אחד.  כט וכי-תזבחו זבח-תודה, ליהוה--לרצנכם, תזבחו.  ל ביום ההוא יאכל, לא-תותירו ממנו עד-בקר:  אני, יהוה.  לא ושמרתם, מצותי, ועשיתם, אתם:  אני, יהוה.  לב ולא תחללו, את-שם קדשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל:  אני יהוה, מקדשכם.  לג המוציא אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלהים:  אני, יהוה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז