תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק ז

א וזאת תורת, האשם:  קדש קדשים, הוא.  ב במקום, אשר ישחטו את-העלה, ישחטו, את-האשם; ואת-דמו יזרק על-המזבח, סביב.  ג ואת כל-חלבו, יקריב ממנו--את, האליה, ואת-החלב, המכסה את-הקרב.  ד ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה.  ה והקטיר אתם הכהן המזבחה, אשה ליהוה; אשם, הוא.  ו כל-זכר בכהנים, יאכלנו; במקום קדוש יאכל, קדש קדשים הוא.  ז כחטאת, כאשם--תורה אחת, להם; הכהן אשר יכפר-בו, לו יהיה.  ח והכהן--המקריב, את-עלת איש:  עור העלה אשר הקריב, לכהן לו יהיה.  ט וכל-מנחה, אשר תאפה בתנור, וכל-נעשה במרחשת, ועל-מחבת--לכהן המקריב אתה, לו תהיה.  י וכל-מנחה בלולה-בשמן, וחרבה--לכל-בני אהרן תהיה, איש כאחיו.  {פ}

יא וזאת תורת, זבח השלמים, אשר יקריב, ליהוה.  יב אם על-תודה, יקריבנו--והקריב על-זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.  יג על-חלת לחם חמץ, יקריב קרבנו, על-זבח, תודת שלמיו.  יד והקריב ממנו אחד מכל-קרבן, תרומה ליהוה; לכהן, הזרק את-דם השלמים--לו יהיה.  טו ובשר, זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו, יאכל:  לא-יניח ממנו, עד-בקר.  טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו--ביום הקריבו את-זבחו, יאכל; וממחרת, והנותר ממנו יאכל.  יז והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, ישרף.  יח ואם האכל יאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא ירצה--המקריב אתו לא יחשב לו, פגול יהיה; והנפש האכלת ממנו, עונה תשא.  יט והבשר אשר-יגע בכל-טמא, לא יאכל--באש, ישרף; והבשר--כל-טהור, יאכל בשר.  כ והנפש אשר-תאכל בשר, מזבח השלמים אשר ליהוה, וטמאתו, עליו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  כא ונפש כי-תגע בכל-טמא, בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל-שקץ טמא, ואכל מבשר-זבח השלמים, אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  {פ}

כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כג דבר אל-בני ישראל, לאמר:  כל-חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו.  כד וחלב נבלה וחלב טרפה, יעשה לכל-מלאכה; ואכל, לא תאכלהו.  כה כי, כל-אכל חלב, מן-הבהמה, אשר יקריב ממנה אשה ליהוה--ונכרתה הנפש האכלת, מעמיה.  כו וכל-דם לא תאכלו, בכל מושבתיכם, לעוף, ולבהמה.  כז כל-נפש, אשר-תאכל כל-דם--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה.  כח וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  כט דבר אל-בני ישראל, לאמר:  המקריב את-זבח שלמיו, ליהוה--יביא את-קרבנו ליהוה, מזבח שלמיו.  ל ידיו תביאינה, את אשי יהוה; את-החלב על-החזה, יביאנו--את החזה להניף אתו תנופה, לפני יהוה.  לא והקטיר הכהן את-החלב, המזבחה; והיה, החזה, לאהרן, ולבניו.  לב ואת שוק הימין, תתנו תרומה לכהן, מזבחי, שלמיכם.  לג המקריב את-דם השלמים, ואת-החלב--מבני אהרן:  לו תהיה שוק הימין, למנה.  לד כי את-חזה התנופה ואת שוק התרומה, לקחתי מאת בני-ישראל, מזבחי, שלמיהם; ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו, לחק-עולם, מאת, בני ישראל.  לה זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מאשי יהוה, ביום הקריב אתם, לכהן ליהוה.  לו אשר צוה יהוה לתת להם, ביום משחו אתם, מאת, בני ישראל--חקת עולם, לדרתם.  לז זאת התורה, לעלה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמלואים--ולזבח, השלמים.  לח אשר צוה יהוה את-משה, בהר סיני:  ביום צותו את-בני ישראל, להקריב את-קרבניהם ליהוה--במדבר סיני.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז