תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כד

א  אל-תקנא, באנשי רעה;    ואל-תתאו, להיות אתם.
ב  כי-שד, יהגה לבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
ג  בחכמה, יבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
ד  ובדעת, חדרים ימלאו--    כל-הון יקר ונעים.
ה  גבר-חכם בעוז;    ואיש-דעת, מאמץ-כח.
ו  כי בתחבלות, תעשה-לך מלחמה;    ותשועה, ברב יועץ.
ז  ראמות לאויל חכמות;    בשער, לא יפתח-פיהו.
ח  מחשב להרע--    לו, בעל-מזמות יקראו.
ט  זמת אולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
י  התרפית, ביום צרה--    צר כחכה.
יא  הצל, לקחים למות;    ומטים להרג, אם-תחשוך.
יב  כי-תאמר--    הן, לא-ידענו-זה:
הלא-תכן לבות, הוא-יבין, ונצר נפשך, הוא ידע;    והשיב לאדם כפעלו.
יג  אכל-בני דבש כי-טוב;    ונפת מתוק, על-חכך.
יד  כן, דעה חכמה--לנפשך:    אם-מצאת, ויש אחרית; ותקותך, לא תכרת.

טו  אל-תארב רשע, לנוה צדיק;    אל-תשדד רבצו.
טז  כי שבע, יפול צדיק וקם;    ורשעים, יכשלו ברעה.
יז  בנפל אויביך אויבך, אל-תשמח;    ובכשלו, אל-יגל לבך.
יח  פן-יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.

יט  אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, ברשעים.
כ  כי, לא-תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כא  ירא-את-יהוה בני ומלך;    עם-שונים, אל-תתערב.
כב  כי-פתאם, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.

כג  גם-אלה לחכמים:    הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד  אמר, לרשע--צדיק אתה:    יקבהו עמים; יזעמוהו לאמים.
כה  ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כו  שפתים ישק;    משיב, דברים נכחים.
כז  הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.

כח  אל-תהי עד-חנם ברעך;    והפתית, בשפתיך.
כט  אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו;    אשיב לאיש כפעלו.

ל  על-שדה איש-עצל עברתי;    ועל-כרם, אדם חסר-לב.
לא  והנה עלה כלו, קמשנים--כסו פניו חרלים;    וגדר אבניו נהרסה.
לב  ואחזה אנכי, אשית לבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
לג  מעט שנות, מעט תנומות;    מעט, חבק ידים לשכב.
לד  ובא-מתהלך רישך;    ומחסריך, כאיש מגן.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא