תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק ה

א  בני, לחכמתי הקשיבה;    לתבונתי, הט-אזנך.
ב  לשמר מזמות;    ודעת, שפתיך ינצרו.
ג  כי נפת תטפנה, שפתי זרה;    וחלק משמן חכה.
ד  ואחריתה, מרה כלענה;    חדה, כחרב פיות.
ה  רגליה, ירדות מות;    שאול, צעדיה יתמכו.
ו  ארח חיים, פן-תפלס;    נעו מעגלתיה, לא תדע.

ז  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ח  הרחק מעליה דרכך;    ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ט  פן-תתן לאחרים הודך;    ושנתיך, לאכזרי.
י  פן-ישבעו זרים כחך;    ועצביך, בבית נכרי.
יא  ונהמת באחריתך;    בכלות בשרך, ושארך.
יב  ואמרת--איך, שנאתי מוסר;    ותוכחת, נאץ לבי.
יג  ולא-שמעתי, בקול מורי;    ולמלמדי, לא-הטיתי אזני.
יד  כמעט, הייתי בכל-רע--    בתוך קהל ועדה.
טו  שתה-מים מבורך;    ונזלים, מתוך בארך.
טז  יפוצו מעינתיך חוצה;    ברחבות, פלגי-מים.
יז  יהיו-לך לבדך;    ואין לזרים אתך.
יח  יהי-מקורך ברוך;    ושמח, מאשת נעורך.
יט  אילת אהבים,    ויעלת-חן:
דדיה, ירוך בכל-עת;    באהבתה, תשגה תמיד.
כ  ולמה תשגה בני בזרה;    ותחבק, חק נכריה.
כא  כי נכח, עיני יהוה--דרכי-איש;    וכל-מעגלתיו מפלס.
כב  עוונתיו--ילכדנו את-הרשע;    ובחבלי חטאתו, יתמך.
כג  הוא--ימות, באין מוסר;    וברב אולתו ישגה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא