תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק יג

א  בן חכם, מוסר אב;    ולץ, לא-שמע גערה.
ב  מפרי פי-איש, יאכל טוב;    ונפש בגדים חמס.
ג  נצר פיו, שמר נפשו;    פשק שפתיו, מחתה-לו.
ד  מתאוה ואין, נפשו עצל;    ונפש חרצים תדשן.
ה  דבר-שקר, ישנא צדיק;    ורשע, יבאיש ויחפיר.
ו  צדקה, תצר תם-דרך;    ורשעה, תסלף חטאת.
ז  יש מתעשר, ואין כל;    מתרושש, והון רב.
ח  כפר נפש-איש עשרו;    ורש, לא-שמע גערה.
ט  אור-צדיקים ישמח;    ונר רשעים ידעך.
י  רק-בזדון, יתן מצה;    ואת-נועצים חכמה.
יא  הון, מהבל ימעט;    וקבץ על-יד ירבה.
יב  תוחלת ממשכה, מחלה-לב;    ועץ חיים, תאוה באה.
יג  בז לדבר, יחבל לו;    וירא מצוה, הוא ישלם.
יד  תורת חכם, מקור חיים--    לסור, ממקשי מות.
טו  שכל-טוב, יתן-חן;    ודרך בגדים איתן.
טז  כל-ערום, יעשה בדעת;    וכסיל, יפרש אולת.
יז  מלאך רשע, יפל ברע;    וציר אמונים מרפא.
יח  ריש וקלון, פורע מוסר;    ושמר תוכחת יכבד.
יט  תאוה נהיה, תערב לנפש;    ותועבת כסילים, סור מרע.
כ  הלוך הולך את-חכמים וחכם יחכם;    ורעה כסילים ירוע.
כא  חטאים, תרדף רעה;    ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
כב  טוב--ינחיל בני-בנים;    וצפון לצדיק, חיל חוטא.
כג  רב-אכל, ניר ראשים;    ויש נספה, בלא משפט.
כד  חושך שבטו, שונא בנו;    ואהבו, שחרו מוסר.
כה  צדיק--אכל, לשבע נפשו;    ובטן רשעים תחסר.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא