תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


משלי פרק ו

א  בני, אם-ערבת לרעך;    תקעת לזר כפיך.
ב  נוקשת באמרי-פיך;    נלכדת, באמרי-פיך.
ג  עשה זאת אפוא בני, והנצל--    כי באת בכף-רעך;
לך התרפס,    ורהב רעיך.
ד  אל-תתן שנה לעיניך;    ותנומה, לעפעפיך.
ה  הנצל, כצבי מיד;    וכצפור, מיד יקוש.

ו  לך-אל-נמלה עצל;    ראה דרכיה וחכם.
ז  אשר אין-לה קצין--    שטר ומשל.
ח  תכין בקיץ לחמה;    אגרה בקציר, מאכלה.
ט  עד-מתי עצל תשכב;    מתי, תקום משנתך.
י  מעט שנות, מעט תנומות;    מעט, חבק ידים לשכב.
יא  ובא-כמהלך ראשך;    ומחסרך, כאיש מגן.

יב  אדם בליעל, איש און;    הולך, עקשות פה.
יג  קרץ בעינו, מלל ברגלו;    מרה, באצבעתיו.
יד  תהפכות, בלבו--חרש רע בכל-עת;    מדנים מדינים ישלח.
טו  על-כן--פתאם, יבוא אידו;    פתע ישבר, ואין מרפא.

טז  שש-הנה, שנא יהוה;    ושבע, תועבות תועבת נפשו.
יז  עינים רמות, לשון שקר;    וידים, שפכות דם-נקי.
יח  לב--חרש, מחשבות און;    רגלים ממהרות, לרוץ לרעה.
יט  יפיח כזבים, עד שקר;    ומשלח מדנים, בין אחים.

כ  נצר בני, מצות אביך;    ואל-תטש, תורת אמך.
כא  קשרם על-לבך תמיד;    ענדם, על-גרגרתך.
כב  בהתהלכך, תנחה אתך--    בשכבך, תשמר עליך;
והקיצות,    היא תשיחך.
כג  כי נר מצוה, ותורה אור;    ודרך חיים, תוכחות מוסר.
כד  לשמרך, מאשת רע;    מחלקת, לשון נכריה.
כה  אל-תחמד יפיה, בלבבך;    ואל-תקחך, בעפעפיה.
כו  כי בעד-אשה זונה,    עד-ככר-לחם:
ואשת איש--    נפש יקרה תצוד.

כז  היחתה איש אש בחיקו;    ובגדיו, לא תשרפנה.
כח  אם-יהלך איש, על-הגחלים;    ורגליו, לא תכוינה.
כט  כן--הבא, אל-אשת רעהו:    לא-ינקה, כל-הנגע בה.
ל  לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב--    למלא נפשו, כי ירעב.
לא  ונמצא, ישלם שבעתים:    את-כל-הון ביתו יתן.
לב  נאף אשה חסר-לב;    משחית נפשו, הוא יעשנה.
לג  נגע-וקלון ימצא;    וחרפתו, לא תמחה.
לד  כי-קנאה חמת-גבר;    ולא-יחמול, ביום נקם.
לה  לא-ישא, פני כל-כפר;    ולא-יאבה, כי תרבה-שחד.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא