תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

נחמיה פרק יג

א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים, עד-עולם.  ב כי לא קדמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכר עליו את-בלעם לקללו, ויהפך אלהינו הקללה לברכה.  ג ויהי, כשמעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל.  ד ולפני מזה--אלישיב הכהן, נתון בלשכת בית-אלהינו:  קרוב, לטוביה.  ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נתנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלוים, והמשררים והשוערים; ותרומת, הכהנים.  ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלם:  כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך.  ז ואבוא, לירושלם; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטוביה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלהים.  ח וירע לי, מאד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טוביה, החוץ--מן-הלשכה.  ט ואמרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלהים, את-המנחה, והלבונה.  {פ}

י ואדעה, כי-מניות הלוים לא נתנה; ויברחו איש-לשדהו הלוים והמשררים, עשי המלאכה.  יא ואריבה, את-הסגנים, ואמרה, מדוע נעזב בית-האלהים; ואקבצם, ואעמדם על-עמדם.  יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות.  יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלוים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה:  כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלק לאחיהם.  {פ}

יד זכרה-לי אלהי, על-זאת; ואל-תמח חסדי, אשר עשיתי בבית אלהי--ובמשמריו.  טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים-גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על-החמרים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלם, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד.  טז והצרים ישבו בה, מביאים דאג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלם.  יז ואריבה, את חרי יהודה; ואמרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עשים, ומחללים, את-יום השבת.  יח הלוא כה עשו, אבתיכם--ויבא אלהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת.  {פ}

יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת, ואמרה ויסגרו הדלתות, ואמרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנערי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת.  כ וילינו הרכלים ומכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלם--פעם ושתים.  כא ואעידה בהם, ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת.  {ס}

כב ואמרה ללוים, אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זכרה-לי אלהי, וחוסה עלי כרב חסדך.  {פ}

כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים השיבו נשים אשדודיות אשדדיות, עמוניות עמניות, מואביות.  כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם.  כה ואריב עמם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלהים, אם-תתנו בנתיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנתיהם, לבניכם ולכם.  כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא-היה מלך כמהו, ואהוב לאלהיו היה, ויתנהו אלהים, מלך על-כל-ישראל:  גם-אותו החטיאו, הנשים הנכריות.  כז ולכם הנשמע, לעשת את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעל, באלהינו:  להשיב, נשים נכריות.  כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכהן הגדול, חתן לסנבלט החרני; ואבריחהו, מעלי.  כט זכרה להם, אלהי:  על גאלי הכהנה, וברית הכהנה והלוים.  ל וטהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכהנים וללוים, איש במלאכתו.  לא ולקרבן העצים בעתים מזמנות, ולבכורים; זכרה-לי אלהי, לטובה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג