תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

עזרא פרק ט

א וככלות אלה, נגשו אלי השרים לאמר--לא-נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים, מעמי הארצות:  כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי, העמני המאבי, המצרי, והאמרי.  ב כי-נשאו מבנתיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקדש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, היתה במעל הזה--ראשונה.  {ס}

ג וכשמעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם.  ד ואלי יאספו, כל חרד בדברי אלהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני ישב משומם, עד למנחת הערב.  ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקרעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכי, ואפרשה כפי, אל-יהוה אלהי.  ו ואמרה, אלהי בשתי ונכלמתי--להרים אלהי פני, אליך:  כי עונתינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמים.  ז מימי אבתינו, אנחנו באשמה גדלה--עד, היום הזה; ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים--כהיום הזה.  ח ועתה כמעט-רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קדשו--להאיר עינינו אלהינו, ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו.  ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדתנו, לא עזבנו אלהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלהינו ולהעמיד את-חרבתיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלם.  {ס}

י ועתה מה-נאמר אלהינו, אחרי-זאת:  כי עזבנו, מצותיך.  יא אשר צוית, ביד עבדיך הנביאים לאמר--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות:  בתועבתיהם, אשר מלאוה מפה אל-פה--בטמאתם.  יב ועתה בנותיכם אל-תתנו לבניהם, ובנתיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלמם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם.  יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדלה:  כי אתה אלהינו, חשכת למטה מעוננו, ונתתה לנו פליטה, כזאת.  יד הנשוב, להפר מצותיך, ולהתחתן, בעמי התעבות האלה:  הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה.  {פ}

טו יהוה אלהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתינו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג