תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק יט

א ויהי, כשמע המלך חזקיהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבא בית יהוה. ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ושבנא הספר, ואת זקני הכהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו הנביא, בן-אמוץ. ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקיהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד-משבר, וכח אין ללדה. ד אולי ישמע יהוה אלהיך את כל-דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדניו לחרף אלהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלהיך; ונשאת תפלה, בעד השארית הנמצאה. ה ויבאו, עבדי המלך חזקיהו--אל-ישעיהו. ו ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדניכם: כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גדפו נערי מלך-אשור, אתי. ז הנני נתן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש. ט וישמע, אל-תרהקה מלך-כוש לאמר, הנה יצא, להלחם אתך; וישב וישלח מלאכים, אל-חזקיהו לאמר. י כה תאמרון, אל-חזקיהו מלך-יהודה לאמר, אל-ישאך אלהיך, אשר אתה בטח בו לאמר: לא תנתן ירושלם, ביד מלך אשור. יא הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תנצל. יב ההצילו אתם אלהי הגוים, אשר שחתו אבותי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלאשר. יג איו מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוים, הנע, ועוה. יד ויקח חזקיהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה. {פ}

טו ויתפלל חזקיהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלהי ישראל ישב הכרבים, אתה-הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמים ואת-הארץ. טז הטה יהוה אזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלהים חי. יז אמנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את-הגוים--ואת-ארצם. יח ונתנו את-אלהיהם, באש: כי לא אלהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום. יט ועתה יהוה אלהינו, הושיענו נא מידו; וידעו כל-ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלהים לבדך. {ס}

כ וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקיהו לאמר: כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אשר התפללת אלי אל-סנחרב מלך-אשור שמעתי. כא זה הדבר, אשר-דבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלם. כב את-מי חרפת וגדפת, ועל-מי הרימות קול; ותשא מרום עיניך, על-קדוש ישראל. כג ביד מלאכיך, חרפת אדני, ותאמר ברכב ברב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרת קומת ארזיו, מבחור ברשיו, ואבואה מלון קצה, יער כרמלו. כד אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחרב, בכף-פעמי, כל, יארי מצור. כה הלא-שמעת למרחוק אתה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הביאתיה--ותהי להשות גלים נצים, ערים בצרות. כו וישביהן, קצרי-יד--חתו, ויבשו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה. כז ושבתך וצאתך ובאך, ידעתי; ואת, התרגזך אלי. כח יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באזני--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשבתיך, בדרך אשר-באת בה. כט וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פרים. ל ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שרש למטה; ועשה פרי, למעלה. לא כי מירושלם תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. {ס}

לב לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפך עליה סללה. לג בדרך אשר-יבא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבא, נאם-יהוה. לד וגנותי אל-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דוד עבדי. לה ויהי, בלילה ההוא, ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמשה אלף; וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים. לו ויסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; וישב, בנינוה. לז ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלך אסר-חדן בנו, תחתיו. {פ}