תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ג

א ויהורם בן-אחאב, מלך על-ישראל בשמרון, בשנת שמנה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלך, שתים-עשרה שנה. ב ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאמו; ויסר את-מצבת הבעל, אשר עשה אביו. ג רק בחטאות ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--דבק: לא-סר, ממנה. {פ}

ד ומישע מלך-מואב, היה נקד; והשיב למלך-ישראל מאה-אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר. ה ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך-מואב, במלך ישראל. ו ויצא המלך יהורם, ביום ההוא--משמרון; ויפקד, את-כל-ישראל. ז וילך וישלח אל-יהושפט מלך-יהודה לאמר, מלך מואב פשע בי--התלך אתי אל-מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך. ח ויאמר, אי-זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום. ט וילך מלך ישראל ומלך-יהודה, ומלך אדום, ויסבו, דרך שבעת ימים; ולא-היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם. י ויאמר, מלך ישראל: אהה--כי-קרא יהוה לשלשת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב. {ס}

יא ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את-יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך-ישראל, ויאמר, פה אלישע בן-שפט, אשר-יצק מים על-ידי אליהו. יב ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר-יהוה; וירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום. יג ויאמר אלישע אל-מלך ישראל, מה-לי ולך--לך אל-נביאי אביך, ואל-נביאי אמך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי-קרא יהוה לשלשת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב. יד ויאמר אלישע, חי-יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך-יהודה, אני נשא--אם-אביט אליך, ואם-אראך. טו ועתה, קחו-לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה. טז ויאמר, כה אמר יהוה: עשה הנחל הזה, גבים גבים. יז כי-כה אמר יהוה, לא-תראו רוח ולא-תראו גשם, והנחל ההוא, ימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם. יח ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את-מואב, בידכם. יט והכיתם כל-עיר מבצר, וכל-עיר מבחור, וכל-עץ טוב תפילו, וכל-מעיני-מים תסתמו; וכל החלקה הטובה, תכאבו באבנים. כ ויהי בבקר כעלות המנחה, והנה-מים באים מדרך אדום; ותמלא הארץ, את-המים. כא וכל-מואב, שמעו, כי-עלו המלכים, להלחם בם; ויצעקו, מכל חגר חגרה ומעלה, ויעמדו, על-הגבול. כב וישכימו בבקר, והשמש זרחה על-המים; ויראו מואב מנגד את-המים, אדמים כדם. כג ויאמרו, דם זה, החרב נחרבו המלכים, ויכו איש את-רעהו; ועתה לשלל, מואב. כד ויבאו, אל-מחנה ישראל, ויקמו ישראל ויכו את-מואב, וינסו מפניהם; ויבו- ויכו- בה, והכות את-מואב. כה והערים יהרסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומלאוה, וכל-מעין-מים יסתמו וכל-עץ-טוב יפילו, עד-השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסבו הקלעים, ויכוה. כו וירא מלך מואב, כי-חזק ממנו המלחמה; ויקח אותו שבע-מאות איש שלף חרב, להבקיע אל-מלך אדום--ולא יכלו. כז ויקח את-בנו הבכור אשר-ימלך תחתיו, ויעלהו עלה על-החמה, ויהי קצף-גדול, על-ישראל; ויסעו, מעליו, וישבו, לארץ. {פ}