תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יב

א וילך רחבעם, שכם: כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אתו. ב ויהי כשמע ירבעם בן-נבט, והוא עודנו במצרים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; וישב ירבעם, במצרים. ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבאו ויבא ירבעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמר. ד אביך, הקשה את-עלנו; ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה, ומעלו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך. ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלשה ימים--ושובו אלי; וילכו, העם. ו ויועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עמדים את-פני שלמה אביו, בהיתו חי, לאמר: איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר. ז וידבר וידברו אליו לאמר, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים. ח ויעזב את-עצת הזקנים, אשר יעצהו; ויועץ, את-הילדים אשר גדלו אתו, אשר העמדים, לפניו. ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דברו אלי, לאמר, הקל מן-העל, אשר-נתן אביך עלינו. י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו אתו לאמר, כה-תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את-עלנו, ואתה הקל מעלינו: כה תדבר אליהם, קטני עבה ממתני אבי. יא ועתה, אבי העמיס עליכם על כבד, ואני, אוסיף על-עלכם; אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, איסר אתכם בעקרבים. יב ויבו ירבעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי. יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזב את-עצת הזקנים, אשר יעצהו. יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמר, אבי הכביד את-עלכם, ואני אסיף על-עלכם; אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, איסר אתכם בעקרבים. טו ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-היתה סבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני, אל-ירבעם בן-נבט. טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אלהם, וישבו העם את-המלך דבר לאמר מה-לנו חלק בדוד ולא-נחלה בבן-ישי לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד; וילך ישראל, לאהליו. יז ובני ישראל, הישבים בערי יהודה--וימלך עליהם, רחבעם. {פ}

יח וישלח המלך רחבעם, את-אדרם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימת; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלם. יט ויפשעו ישראל בבית דוד, עד היום הזה. {ס}

כ ויהי כשמע כל-ישראל, כי-שב ירבעם, וישלחו ויקראו אתו אל-העדה, וימליכו אתו על-כל-ישראל: לא היה אחרי בית-דוד, זולתי שבט-יהודה לבדו. כא ויבאו ויבא רחבעם, ירושלם, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור, עשה מלחמה--להלחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה. {פ}

כב ויהי דבר האלהים, אל-שמעיה איש-האלהים לאמר. כג אמר, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמר. כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תלחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישבו ללכת כדבר יהוה. {ס}

כה ויבן ירבעם את-שכם בהר אפרים, וישב בה; ויצא משם, ויבן את-פנואל. כו ויאמר ירבעם, בלבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דוד. כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלם, ושב לב העם הזה אל-אדניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה. כח ויועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אלהם, רב-לכם מעלות ירושלם--הנה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן. ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן. לא ויעש, את-בית במות; ויעש כהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי. לב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה-עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כהני הבמות אשר עשה. לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמשה עשר יום בחדש השמיני--בחדש, אשר-בדא מלבד מלבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר. {פ}