תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יח

א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אליהו, בשנה השלישית לאמר: לך הראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה. ב וילך, אליהו, להראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשמרון. ג ויקרא אחאב, אל-עבדיהו אשר על-הבית; ועבדיהו, היה ירא את-יהוה--מאד. ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; ויקח עבדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמשים איש במערה, וכלכלם, לחם ומים. ה ויאמר אחאב, אל-עבדיהו, לך בארץ אל-כל-מעיני המים, ואל כל-הנחלים; אולי נמצא חציר, ונחיה סוס ופרד, ולוא נכרית, מהבהמה. ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבר-בה: אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועבדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו. ז ויהי עבדיהו בדרך, והנה אליהו לקראתו; ויכרהו, ויפל על-פניו, ויאמר, האתה זה אדני אליהו. ח ויאמר לו, אני; לך אמר לאדניך, הנה אליהו. ט ויאמר, מה חטאתי: כי-אתה נתן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני. י חי יהוה אלהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאכה. יא ועתה, אתה אמר: לך אמר לאדניך, הנה אליהו. יב והיה אני אלך מאתך, ורוח יהוה ישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנערי. יג הלא-הגד לאדני, את אשר-עשיתי, בהרג איזבל, את נביאי יהוה; ואחבא מנביאי יהוה מאה איש, חמשים חמשים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים. יד ועתה אתה אמר, לך אמר לאדניך הנה אליהו; והרגני. {ס}

טו ויאמר, אליהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו: כי היום, אראה אליו. טז וילך עבדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אליהו. יז ויהי כראות אחאב, את-אליהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עכר ישראל. יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזבכם את-מצות יהוה, ותלך אחרי הבעלים. יט ועתה, שלח קבץ אלי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אכלי, שלחן איזבל. כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל. כא ויגש אליהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתי אתם פסחים על-שתי הסעפים--אם-יהוה האלהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אתו, דבר. כב ויאמר אליהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמשים איש. כג ויתנו-לנו שנים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים. כד וקראתם בשם אלהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלהים אשר-יענה באש, הוא האלהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר. כה ויאמר אליהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלהיכם, ואש לא תשימו. כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבקר ועד-הצהרים לאמר הבעל עננו, ואין קול ואין ענה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה. כז ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אולי ישן הוא, ויקץ. כח ויקראו, בקול גדול, ויתגדדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפך-דם, עליהם. כט ויהי, כעבר הצהרים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-ענה, ואין קשב. ל ויאמר אליהו לכל-העם גשו אלי, ויגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס. לא ויקח אליהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמר, ישראל יהיה שמך. לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתים זרע, סביב, למזבח. לג ויערך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים. לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, ויצקו על-העלה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו. לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מלא-מים. לו ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר, יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי-אתה אלהים בישראל ואני עבדך; ובדבריך ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה. לז ענני יהוה, ענני, וידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלהים; ואתה הסבת את-לבם, אחרנית. לח ותפל אש-יהוה, ותאכל את-העלה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, לחכה. לט וירא, כל-העם, ויפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלהים, יהוה הוא האלהים. מ ויאמר אליהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-ימלט מהם--ויתפשום; ויורדם אליהו אל-נחל קישון, וישחטם שם. מא ויאמר אליהו לאחאב, עלה אכל ושתה: כי-קול, המון הגשם. מב ויעלה אחאב, לאכל ולשתות; ואליהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכו. מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שב שבע פעמים. מד ויהי, בשבעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עלה מים; ויאמר, עלה אמר אל-אחאב אסר ורד, ולא יעצרכה, הגשם. מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה. מו ויד-יהוה, היתה אל-אליהו, וישנס, מתניו; וירץ לפני אחאב, עד-באכה יזרעאלה.