תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ח

א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלם: להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דוד--היא ציון. ב ויקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האתנים, בחג--הוא, החדש השביעי. ג ויבאו, כל זקני ישראל; וישאו הכהנים, את-הארון. ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אהל מועד, ואת-כל-כלי הקדש, אשר באהל; ויעלו אתם, הכהנים והלוים. ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, אתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-יספרו ולא ימנו מרב. ו ויבאו הכהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קדש הקדשים: אל-תחת, כנפי הכרובים. ז כי הכרובים פרשים כנפים, אל-מקום הארון; ויסכו הכרבים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה. ח ויארכו, הבדים, ויראו ראשי הבדים מן-הקדש על-פני הדביר, ולא יראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה. ט אין, בארון, רק שני לחות האבנים, אשר הנח שם משה בחרב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצרים. י ויהי, בצאת הכהנים מן-הקדש; והענן מלא, את-בית יהוה. יא ולא-יכלו הכהנים לעמד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה. {פ}

יב אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכן בערפל. יג בנה בניתי בית זבל, לך--מכון לשבתך, עולמים. יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עמד. טו ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דוד אבי; ובידו מלא, לאמר. טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצרים, לא-בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדוד, להיות על-עמי ישראל. יז ויהי, עם-לבב דוד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלהי ישראל. יח ויאמר יהוה, אל-דוד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבת, כי היה עם-לבבך. יט רק אתה, לא תבנה הבית: כי אם-בנך היצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי. כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דבר; ואקם תחת דוד אבי ואשב על-כסא ישראל, כאשר דבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלהי ישראל. כא ואשם שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבתינו, בהוציאו אתם מארץ מצרים. {ס}

כב ויעמד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרש כפיו, השמים. כג ויאמר, יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים, בשמים ממעל, ועל-הארץ מתחת: שמר הברית, והחסד, לעבדיך, ההלכים לפניך בכל-לבם. כד אשר שמרת, לעבדך דוד אבי, את אשר-דברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מלאת, כיום הזה. כה ועתה יהוה אלהי ישראל, שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר, לא-יכרת לך איש מלפני, ישב על-כסא ישראל: רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפני, כאשר הלכת, לפני. כו ועתה, אלהי ישראל--יאמן נא, דבריך דברך, אשר דברת, לעבדך דוד אבי. כז כי, האמנם, ישב אלהים, על-הארץ; הנה השמים ושמי השמים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי. כח ופנית אל-תפלת עבדך, ואל-תחנתו--יהוה אלהי: לשמע אל-הרנה ואל-התפלה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום. כט להיות עינך פתחת אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמע, אל-התפלה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה. ל ושמעת אל-תחנת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמים, ושמעת, וסלחת. לא את אשר יחטא איש לרעהו, ונשא-בו אלה להאלתו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה. לב ואתה תשמע השמים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו. לג בהנגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. לד ואתה, תשמע השמים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבתם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם. {ס}

לה בהעצר שמים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם. לו ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתתה מטר על-ארצך, אשר-נתתה לעמך לנחלה. {ס}

לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו איבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה. לח כל-תפלה כל-תחנה, אשר תהיה לכל-האדם, לכל, עמך ישראל--אשר ידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה. לט ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו: כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם. מ למען, יראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתתה, לאבתינו. מא וגם, אל-הנכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך. מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרעך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה. מג אתה תשמע השמים, מכון שבתך, ועשית, ככל אשר-יקרא אליך הנכרי--למען ידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אתך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי. מד כי-יצא עמך למלחמה על-איבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בנתי לשמך. מה ושמעת, השמים, את-תפלתם, ואת-תחנתם; ועשית, משפטם. מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה. מז והשיבו, אל-לבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביהם לאמר, חטאנו והעוינו, רשענו. מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ איביהם, אשר-שבו אתם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בנית בניתי לשמך. מט ושמעת השמים מכון שבתך, את-תפלתם ואת-תחנתם; ועשית, משפטם. נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שביהם, ורחמום. נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצרים, מתוך כור הברזל. נב להיות עיניך פתחת אל-תחנת עבדך, ואל-תחנת עמך ישראל, לשמע אליהם, בכל קראם אליך. נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכל, עמי הארץ: כאשר דברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבתינו ממצרים--אדני יהוה. {פ}

נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפלה והתחנה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרע על-ברכיו, וכפיו, פרשות השמים. נה ויעמד--ויברך, את כל-קהל ישראל: קול גדול, לאמר. נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככל, אשר דבר: לא-נפל דבר אחד, מכל דברו הטוב, אשר דבר, ביד משה עבדו. נז יהי יהוה אלהינו עמנו, כאשר היה עם-אבתינו: אל-יעזבנו, ואל-יטשנו. נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו, אשר צוה, את-אבתינו. נט ויהיו דברי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרבים אל-יהוה אלהינו, יומם ולילה: לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו. ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלהים: אין, עוד. סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלהינו, ללכת בחקיו ולשמר מצותיו, כיום הזה. סב והמלך, וכל-ישראל עמו, זבחים זבח, לפני יהוה. סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושנים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל. סד ביום ההוא, קדש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים: כי-מזבח הנחשת, אשר לפני יהוה, קטן מהכיל את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים. סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצרים, לפני יהוה אלהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום. סו ביום השמיני שלח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו, ולישראל עמו.