תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ה

א ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדניו, ונשא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גבור חיל--מצרע. ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן. ג ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדני, לפני הנביא אשר בשמרון; אז יאסף אתו, מצרעתו. ד ויבא, ויגד לאדניו לאמר: כזאת וכזאת דברה הנערה, אשר מארץ ישראל. ה ויאמר מלך-ארם לך-בא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך ויקח בידו עשר ככרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים. ו ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמר: ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו. ז ויהי כקרא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שלח אלי, לאסף איש מצרעתו: כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי. ח ויהי כשמע אלישע איש-האלהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמר, למה קרעת בגדיך; יבא-נא אלי--וידע, כי יש נביא בישראל. ט ויבא נעמן, בסוסו וברכבו; ויעמד פתח-הבית, לאלישע. י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמר: הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישב בשרך לך, וטהר. יא ויקצף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אלי יצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצרע. יב הלא טוב אבנה אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכל מימי ישראל--הלא-ארחץ בהם, וטהרתי; ויפן, וילך בחמה. יג ויגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר. יד וירד, ויטבל בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלהים; וישב בשרו, כבשר נער קטן--ויטהר. טו וישב אל-איש האלהים הוא וכל-מחנהו, ויבא ויעמד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך. טז ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן. יז ויאמר, נעמן, ולא, יתן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה: כי לוא-יעשה עוד עבדך עלה וזבח, לאלהים אחרים--כי, אם-ליהוה. יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדני בית-רמון להשתחות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחויתי בית רמן, בהשתחויתי בית רמן, יסלח-נא יהוה לעבדך בדבר הזה. יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאתו, כברת-ארץ. {ס}

כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלהים, הנה חשך אדני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאתו מאומה. כא וירדף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, ויפל מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום. כב ויאמר שלום, אדני שלחני לאמר, הנה עתה זה באו אלי שני-נערים מהר אפרים, מבני הנביאים; תנה-נא להם ככר-כסף, ושתי חלפות בגדים. כג ויאמר נעמן, הואל קח ככרים; ויפרץ-בו, ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים, ויתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו. כד ויבא, אל-העפל, ויקח מידם, ויפקד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו. כה והוא-בא, ויעמד אל-אדניו, ויאמר אליו אלישע, מאן מאין גחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה. כו ויאמר אליו לא-לבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות. כז וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; ויצא מלפניו, מצרע כשלג.