תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ז

א ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה: כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סלת בשקל וסאתים שערים בשקל--בשער שמרון. ב ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלהים, ויאמר, הנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנכה ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל. {פ}

ג וארבעה אנשים היו מצרעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-רעהו, מה אנחנו ישבים פה, עד-מתנו. ד אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו ונפלה אל-מחנה ארם--אם-יחינו נחיה, ואם-ימיתנו, ומתנו. ה ויקמו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבאו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש. ו ואדני השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החתים ואת-מלכי מצרים--לבוא עלינו. ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמריהם, המחנה כאשר-היא; וינסו, אל-נפשם. ח ויבאו המצרעים האלה עד-קצה המחנה, ויבאו אל-אהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמנו; וישבו, ויבאו אל-אהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמנו. ט ויאמרו איש אל-רעהו לא-כן אנחנו עשים, היום הזה יום-בשרה הוא, ואנחנו מחשים וחכינו עד-אור הבקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבאה, ונגידה בית המלך. י ויבאו, ויקראו אל-שער העיר, ויגידו להם לאמר, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם: כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר-המה. יא ויקרא, השערים; ויגידו, בית המלך פנימה. יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם: ידעו כי-רעבים אנחנו, ויצאו מן-המחנה להחבה בהשדה בשדה לאמר, כי-יצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבא. יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמשה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-ההמון המון ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה. יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמר--לכו וראו. טו וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בהחפזם בחפזם; וישבו, המלאכים, ויגדו, למלך. טז ויצא העם--ויבזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סלת בשקל, וסאתים שערים בשקל--כדבר יהוה. יז והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסהו העם בשער, וימת: כאשר דבר, איש האלהים, אשר דבר, ברדת המלך אליו. יח ויהי, כדבר איש האלהים, אל-המלך, לאמר: סאתים שערים בשקל, וסאה-סלת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שמרון. יט ויען השליש את-איש האלהים, ויאמר, והנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל. כ ויהי-לו, כן; וירמסו אתו העם בשער, וימת. {ס}