תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק כ

א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלשים ושנים מלך אתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שמרון, וילחם, בה. ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה. ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם. ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדני המלך: לך אני, וכל-אשר-לי. ה וישבו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמר: כי-שלחתי אליך לאמר, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן. ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדי אליך, וחפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו. ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש: כי-שלח אלי לנשי ולבני, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו. ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם: אל-תשמע, ולוא תאבה. ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדני המלך כל אשר-שלחת אל-עבדך בראשנה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישבהו, דבר. י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלהים וכה יוספו: אם-ישפק, עפר שמרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגלי. יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חגר כמפתח. יב ויהי, כשמע את-הדבר הזה, והוא שתה הוא והמלכים, בסכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר. יג והנה נביא אחד, נגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נתנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה. יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסר המלחמה, ויאמר אתה. טו ויפקד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתים שנים ושלשים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים. טז ויצאו, בצהרים; ובן-הדד שתה שכור בסכות, הוא והמלכים שלשים-ושנים מלך--עזר אתו. יז ויצאו, נערי שרי המדינות--בראשנה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמר, אנשים, יצאו משמרון. יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום. יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם. כ ויכו, איש אישו, וינסו ארם, וירדפם ישראל; וימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים. כא ויצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה. כב ויגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה: כי לתשובת השנה, מלך ארם עלה עליך. {פ}

כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלהי הרים אלהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נלחם אתם במישור--אם-לא נחזק, מהם. כד ואת-הדבר הזה, עשה: הסר המלכים איש ממקמו, ושים פחות תחתיהם. כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונלחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקלם, ויעש כן. {פ}

כו ויהי לתשובת השנה, ויפקד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל. כז ובני ישראל, התפקדו וכלכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשפי עזים, וארם, מלאו את-הארץ. כח ויגש איש האלהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה, ולא-אלהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה. כט ויחנו אלה נכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד. ל וינסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותפל החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבא אל-העיר חדר בחדר. לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אולי, יחיה את-נפשך. לב ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ויבאו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא. לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, באו קחהו; ויצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה. לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשמרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרת-לו ברית, וישלחהו. {ס}

לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-רעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכתו. לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו. לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצע. לח וילך, הנביא, ויעמד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו. לט ויהי המלך עבר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את-האיש הזה--אם-הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר-כסף תשקול. מ ויהי עבדך, עשה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת. מא וימהר--ויסר את-האפר, מעל מעלי עיניו; ויכר אתו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא. מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שלחת את-איש-חרמי, מיד--והיתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו. מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבא, שמרונה. {פ}