תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ב

א ויהי, בהעלות יהוה את-אליהו, בסערה, השמים; וילך אליהו ואלישע, מן-הגלגל. ב ויאמר אליהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וירדו, בית-אל. ג ויצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לקח את-אדניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. ד ויאמר לו אליהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבאו, יריחו. ה ויגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לקח את-אדניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. ו ויאמר לו אליהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם. ז וחמשים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן. ח ויקח אליהו את-אדרתו ויגלם ויכה את-המים, ויחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה. ט ויהי כעברם, ואליהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אלקח מעמך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שנים ברוחך אלי. י ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אתי לקח מאתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה. יא ויהי, המה הלכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרדו בין שניהם; ויעל, אליהו, בסערה, השמים. יב ואלישע ראה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשנים קרעים. יג וירם את-אדרת אליהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמד, על-שפת הירדן. יד ויקח את-אדרת אליהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלהי אליהו; אף-הוא ויכה את-המים, ויחצו הנה והנה, ויעבר, אלישע. טו ויראהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אליהו על-אלישע; ויבאו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה. טז ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמשים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות הגיאיות; ויאמר, לא תשלחו. יז ויפצרו-בו עד-בש, ויאמר שלחו; וישלחו חמשים איש, ויבקשו שלשה-ימים ולא מצאהו. יח וישבו אליו, והוא ישב ביריחו; ויאמר אלהם, הלא-אמרתי אליכם אל-תלכו. {ס}

יט ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדני ראה; והמים רעים, והארץ משכלת. כ ויאמר, קחו-לי צלחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו. כא ויצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, רפאתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מות ומשכלת. כב וירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דבר. {פ}

כג ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון. {פ}