תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק יד

א בעת ההיא, חלה אביה בן-ירבעם. ב ויאמר ירבעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא ידעו, כי-אתי את אשת ירבעם; והלכת שלה, הנה-שם אחיה הנביא--הוא-דבר עלי למלך, על-העם הזה. ג ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים, ובקבק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער. ד ותעש כן, אשת ירבעם, ותקם ותלך שלה, ותבא בית אחיה; ואחיהו לא-יכל לראות, כי קמו עיניו משיבו. {פ}

ה ויהוה אמר אל-אחיהו, הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל-בנה כי-חלה הוא--כזה וכזה, תדבר אליה; ויהי כבאה, והיא מתנכרה. ו ויהי כשמע אחיהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, באי אשת ירבעם; למה זה, את מתנכרה, ואנכי, שלוח אליך קשה. ז לכי אמרי לירבעם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, יען אשר הרמתיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל. ח ואקרע את-הממלכה מבית דוד, ואתנה לך; ולא-היית כעבדי דוד, אשר שמר מצותי ואשר-הלך אחרי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיני. ט ותרע לעשות, מכל אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואתי השלכת, אחרי גוך. י לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירבעם, והכרתי לירבעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; ובערתי אחרי בית-ירבעם, כאשר יבער הגלל עד-תמו. יא המת לירבעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמים: כי יהוה, דבר. יב ואת קומי, לכי לביתך; בבאה רגליך העירה, ומת הילד. יג וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אתו--כי-זה לבדו, יבא לירבעם אל-קבר: יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלהי ישראל--בבית ירבעם. יד והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירבעם זה היום; ומה, גם-עתה. טו והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזרם מעבר לנהר: יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה. טז ויתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירבעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל. יז ותקם אשת ירבעם, ותלך ותבא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת. יח ויקברו אתו ויספדו-לו, כל-ישראל: כדבר יהוה אשר דבר, ביד-עבדו אחיהו הנביא. יט ויתר דברי ירבעם, אשר נלחם ואשר מלך: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. כ והימים אשר מלך ירבעם, עשרים ושתים שנה; וישכב, עם-אבתיו, וימלך נדב בנו, תחתיו. {פ}

כא ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו, נעמה העמנית. כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אתו, מכל אשר עשו אבתם, בחטאתם, אשר חטאו. כג ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבהה, ותחת כל-עץ רענן. כד וגם-קדש, היה בארץ: עשו, ככל התועבת הגוים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. {פ}

כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שושק שישק מלך-מצרים, על-ירושלם. כו ויקח את-אצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכל, לקח; ויקח את-כל-מגני הזהב, אשר עשה שלמה. כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגני נחשת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השמרים, פתח בית המלך. כח ויהי מדי-בא המלך, בית יהוה--ישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים. כט ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה: הלא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. ל ומלחמה היתה בין-רחבעם ובין ירבעם, כל-הימים. לא וישכב רחבעם עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו בעיר דוד, ושם אמו, נעמה העמנית; וימלך אבים בנו, תחתיו. {פ}