תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים א פרק ג

א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצרים; ויקח את-בת-פרעה, ויביאה אל-עיר דוד, עד כלתו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלם סביב. ב רק העם, מזבחים בבמות: כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם. {פ}

ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחקות דוד אביו: רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר. ד וילך המלך גבענה לזבח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עלות יעלה שלמה, על המזבח ההוא. ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלהים, שאל מה אתן-לך. ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דוד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עמך; ותשמר-לו, את-החסד הגדול הזה, ותתן-לו בן ישב על-כסאו, כיום הזה. ז ועתה, יהוה אלהי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דוד אבי; ואנכי נער קטן, לא אדע צאת ובא. ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת: עם-רב, אשר לא-ימנה ולא יספר מרב. ט ונתת לעבדך לב שמע, לשפט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפט, את-עמך הכבד הזה. י וייטב הדבר, בעיני אדני: כי שאל שלמה, את-הדבר הזה. יא ויאמר אלהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עשר, ולא שאלת, נפש איביך; ושאלת לך הבין, לשמע משפט. יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך. יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עשר גם-כבוד: אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך. יד ואם תלך בדרכי, לשמר חקי ומצותי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך. {ס}

טו ויקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית-אדני, ויעל עלות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו. {פ}

טז אז תבאנה, שתים נשים זנות--אל-המלך; ותעמדנה, לפניו. יז ותאמר האשה האחת, בי אדני, אני והאשה הזאת, ישבת בבית אחד; ואלד עמה, בבית. יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האשה הזאת; ואנחנו יחדו, אין-זר אתנו בבית, זולתי שתים-אנחנו, בבית. יט וימת בן-האשה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו. כ ותקם בתוך הלילה ותקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי. כא ואקם בבקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי. כב ותאמר האשה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך. כג ויאמר המלך--זאת אמרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי. {פ}

כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויבאו החרב, לפני המלך. כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשנים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת. כו ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתהו; וזאת אמרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזרו. כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתהו: היא, אמו. {ס} כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, ויראו, מפני המלך: כי ראו, כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. {ס}