תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ו

א ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע: הנה-נא המקום, אשר אנחנו ישבים שם לפניך--צר ממנו. ב נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו. ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך. ד וילך, אתם; ויבאו, הירדנה, ויגזרו, העצים. ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדני, והוא שאול. ו ויאמר איש-האלהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל. ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, ויקחהו. {פ}

ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; ויועץ אל-עבדיו לאמר, אל-מקום פלני אלמני תחנתי. ט וישלח איש האלהים, אל-מלך ישראל לאמר, השמר, מעבר המקום הזה: כי-שם, ארם נחתים. י וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלהים והזהירה--ונשמר שם: לא אחת, ולא שתים. יא ויסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל. יב ויאמר אחד מעבדיו, לוא אדני המלך: כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויגד-לו לאמר, הנה בדתן. יד וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבאו לילה, ויקפו על-העיר. טו וישכם משרת איש האלהים, לקום, ויצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדני, איכה נעשה. טז ויאמר, אל-תירא: כי רבים אשר אתנו, מאשר אותם. יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבת אלישע. יח וירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנורים; ויכם בסנורים, כדבר אלישע. יט ויאמר אלהם אלישע, לא זה הדרך ולא זה העיר--לכו אחרי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; וילך אותם, שמרונה. כ ויהי, כבאם שמרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שמרון. כא ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראתו אותם: האכה אכה, אבי. כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדניהם. כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל. {פ}

כד ויהי, אחרי-כן, ויקבץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שמרון. כה ויהי רעב גדול בשמרון, והנה צרים עליה: עד היות ראש-חמור בשמנים כסף, ורבע הקב חרי דב יונים בחמשה-כסף. כו ויהי מלך ישראל, עבר על-החמה; ואשה, צעקה אליו לאמר, הושיעה, אדני המלך. כז ויאמר אל-יושעך יהוה, מאין אושיעך; המן-הגרן, או מן-היקב. כח ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האשה הזאת אמרה אלי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר. כט ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואמר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחבא, את-בנה. ל ויהי כשמע המלך את-דברי האשה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עבר על-החמה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית. לא ויאמר, כה-יעשה-לי אלהים וכה יוסף: אם-יעמד ראש אלישע בן-שפט, עליו--היום. לב ואלישע ישב בביתו, והזקנים ישבים אתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת, הלוא קול רגלי אדניו אחריו. לג עודנו מדבר עמם, והנה המלאך ירד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה--מה-אוחיל ליהוה, עוד. {פ}