תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק יח

א ויהי בשנת שלש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקיה בן-אחז, מלך יהודה. ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, אבי בת-זכריה. ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, דוד אביו. ד הוא הסיר את-הבמות, ושבר את-המצבת, וכרת, את-האשרה; וכתת נחש הנחשת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחשתן. ה ביהוה אלהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמהו, בכל מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו. ו וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמר, מצותיו, אשר-צוה יהוה, את-משה. ז והיה יהוה עמו, בכל אשר-יצא ישכיל; וימרד במלך-אשור, ולא עבדו. ח הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר. {פ}

ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקיהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שמרון--ויצר עליה. י וילכדה, מקצה שלש שנים, בשנת-שש, לחזקיה: היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שמרון. יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדי. יב על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר צוה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו. {פ}

יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצרות--ויתפשם. יד וישלח חזקיה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמר חטאתי, שוב מעלי--את אשר-תתן עלי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקיה מלך-יהודה, שלש מאות ככר-כסף, ושלשים, ככר זהב. טו ויתן, חזקיה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאצרות, בית המלך. טז בעת ההיא, קצץ חזקיה את-דלתות היכל יהוה ואת-האמנות, אשר צפה, חזקיה מלך יהודה; ויתנם, למלך אשור. {פ}

יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקיהו, בחיל כבד--ירושלם; ויעלו, ויבאו ירושלם, ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, אשר במסלת שדה כבס. יח ויקראו, אל-המלך, ויצא אלהם אליקים בן-חלקיהו, אשר על-הבית; ושבנה, הספר, ויואח בן-אסף, המזכיר. יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקיהו: כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הבטחון הזה, אשר בטחת. כ אמרת, אך-דבר-שפתים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי. כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצרים, אשר יסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצרים, לכל-הבטחים עליו. כב וכי-תאמרון אלי, אל-יהוה אלהינו בטחנו: הלוא-הוא, אשר הסיר חזקיהו את-במתיו ואת-מזבחתיו, ויאמר ליהודה ולירושלם, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם. כג ועתה התערב נא, את-אדני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רכבים עליהם. כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדני--הקטנים; ותבטח לך על-מצרים, לרכב ולפרשים. כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחתו; יהוה אמר אלי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה. כו ויאמר אליקים בן-חלקיהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שמעים, אנחנו; ואל-תדבר עמנו, יהודית, באזני העם, אשר על-החמה. כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדניך ואליך שלחני אדני, לדבר, את-הדברים האלה; הלא על-האנשים, הישבים על-החמה, לאכל את-חריהם צואתם ולשתות את-שניהם מימי רגליהם, עמכם. כח ויעמד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור. כט כה אמר המלך, אל-ישא לכם חזקיהו: כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו. ל ואל-יבטח אתכם חזקיהו אל-יהוה לאמר, הצל יצילנו יהוה; ולא תנתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור. לא אל-תשמעו, אל-חזקיהו: כי כה אמר מלך אשור, עשו-אתי ברכה וצאו אלי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-ברו. לב עד-באי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמתו; ואל-תשמעו, אל-חזקיהו, כי-יסית אתכם לאמר, יהוה יצילנו. לג ההצל הצילו אלהי הגוים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור. לד איה אלהי חמת וארפד, איה אלהי ספרוים--הנע ועוה: כי-הצילו את-שמרון, מידי. לה מי בכל-אלהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי: כי-יציל יהוה את-ירושלם, מידי. לו והחרישו העם, ולא-ענו אתו דבר: כי-מצות המלך היא לאמר, לא תענהו. לז ויבא אליקים בן-חלקיה אשר-על-הבית ושבנא הספר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקיהו--קרועי בגדים; ויגדו לו, דברי רבשקה.