תנ"ך מנוקד

תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

מלכים ב פרק ד

א ואשה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמר, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנשה--בא לקחת את-שני ילדי לו, לעבדים. ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לכי לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי, אם-אסוך שמן. ג ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנכי שכניך--כלים רקים, אל-תמעיטי. ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בניך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי. ה ותלך, מאתו, ותסגר הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מיצקת מוצקת. ו ויהי כמלאת הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמד, השמן. ז ותבא, ותגד לאיש האלהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשיכי נשיך; ואת בניכי ובניך, תחיי בנותר. {פ}

ח ויהי היום ויעבר אלישע אל-שונם, ושם אשה גדולה, ותחזק-בו, לאכל-לחם; ויהי מדי עברו, יסר שמה לאכל-לחם. ט ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלהים קדוש הוא--עבר עלינו, תמיד. י נעשה-נא עלית-קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה; והיה בבאו אלינו, יסור שמה. יא ויהי היום, ויבא שמה; ויסר אל-העליה, וישכב-שמה. יב ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמד, לפניו. יג ויאמר לו, אמר-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנכי ישבת. יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן. טו ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמד, בפתח. טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, אתי את, חבקת בן; ותאמר, אל-אדני איש האלהים--אל-תכזב, בשפחתך. יז ותהר האשה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דבר אליה אלישע. יח ויגדל, הילד; ויהי היום, ויצא אל-אביו אל-הקצרים. יט ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אמו. כ וישאהו--ויביאהו, אל-אמו; וישב על-ברכיה עד-הצהרים, וימת. כא ותעל, ותשכבהו, על-מטת, איש האלהים; ותסגר בעדו, ותצא. כב ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתנות; וארוצה עד-איש האלהים, ואשובה. כג ויאמר, מדוע אתי את הלכתי הלכת אליו היום--לא-חדש, ולא שבת; ותאמר, שלום. כד ותחבש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצר-לי לרכב, כי אם-אמרתי לך. כה ותלך, ותבא אל-איש האלהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלהים אתה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז. כו עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמר-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום. כז ותבא אל-איש האלהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; ויגש גיחזי להדפה, ויאמר איש האלהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי. כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדני; הלא אמרתי, לא תשלה אתי. כט ויאמר לגיחזי חגר מתניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער. ל ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה. לא וגחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמר, לא הקיץ הנער. לב ויבא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, משכב על-מטתו. לג ויבא, ויסגר הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה. לד ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד. לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו. לו ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השנמית הזאת, ויקראה, ותבא אליו; ויאמר, שאי בנך. לז ותבא ותפל על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותשא את-בנה, ותצא. {פ}

לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, ישבים לפניו; ויאמר לנערו, שפת הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים. לט ויצא אחד אל-השדה, ללקט ארת, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו; ויבא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו. מ ויצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מות בסיר איש האלהים, ולא יכלו, לאכל. מא ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר. {ס}

מב ואיש בא מבעל שלשה, ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים-לחם שערים, וכרמל, בצקלנו; ויאמר, תן לעם ויאכלו. מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכל והותר. מד ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו, כדבר יהוה. {פ}