תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כא

א וישמע הכנעני מלך-ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי.  ב ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר:  אם-נתון תיתן את-העם הזה, בידי--והחרמתי, את-עריהם.  ג וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חורמה.  {פ}

ד ויסעו מהור ההר, דרך ים-סוף, לסבוב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך.  ה וידבר העם, באלוהים ובמשה, למה העליתונו ממצריים, למות במדבר:  כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלוקל.  ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל.  ז ויבוא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דיברנו ביהוה ובך--התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם.  ח ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אותו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אותו, וחי.  ט ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחושת, וחי.  י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באובות.  יא ויסעו, מאובות; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש.  יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד.  יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היוצא מגבול האמורי:  כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי.  יד על-כן, ייאמר, בספר, מלחמות יהוה:  את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון.  טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב.  טז ומשם, בארה:  היא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסוף את-העם, ואתנה להם מים.  {ס}

יז אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת:  עלי באר, ענו-לה.  יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק, במשענותם; וממדבר, מתנה.  יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות.  כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימון.  {פ}

כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמורי לאמור.  כב אעברה בארצך, לא ניטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר:  בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבור גבולך.  כג ולא-נתן סיחון את-ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את-כל-עמו וייצא לקראת ישראל המדברה, ויבוא יהצה; ויילחם, בישראל.  כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנון, עד-יבוק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון.  כה וייקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; ויישב ישראל בכל-ערי האמורי, בחשבון ובכל-בנותיה.  כו כי חשבון--עיר סיחון מלך האמורי, היא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, וייקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנון.  כז על-כן יאמרו המושלים, בואו חשבון; תיבנה ותיכונן, עיר סיחון.  כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון:  אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון.  כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית, למלך אמורי סיחון.  ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבון; ונשים עד-נופח, אשר עד-מידבא.  לא ויישב, ישראל, בארץ, האמורי.  לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנותיה; ויורש, את-האמורי אשר-שם.  לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי.  לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון.  לה ויכו אותו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו