תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כא

א וישמע הכנעני מלך־ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי. ב ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם־נתון תיתן את־העם הזה, בידי--והחרמתי, את־עריהם. ג וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את־הכנעני, ויחרם אתהם, ואת־עריהם; ויקרא שם־המקום, חורמה. {פ}

ד ויסעו מהור ההר, דרך ים־סוף, לסבוב, את־ארץ אדום; ותקצר נפש־העם, בדרך. ה וידבר העם, באלוהים ובמשה, למה העליתונו ממצריים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלוקל. ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את־העם; וימת עם־רב, מישראל. ז ויבוא העם אל־משה ויאמרו חטאנו, כי־דיברנו ביהוה ובך--התפלל אל־יהוה, ויסר מעלינו את־הנחש; ויתפלל משה, בעד העם. ח ויאמר יהוה אל־משה, עשה לך שרף, ושים אותו, על־נס; והיה, כל־הנשוך, וראה אותו, וחי. ט ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על־הנס; והיה, אם־נשך הנחש את־איש--והביט אל־נחש הנחושת, וחי. י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באובות. יא ויסעו, מאובות; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על־פני מואב, ממזרח, השמש. יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד. יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היוצא מגבול האמורי: כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי. יד על־כן, ייאמר, בספר, מלחמות יהוה: את־והב בסופה, ואת־הנחלים ארנון. טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב. טז ומשם, בארה: היא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסוף את־העם, ואתנה להם מים. {ס}

יז אז ישיר ישראל, את־השירה הזאת: עלי באר, ענו־לה. יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק, במשענותם; וממדבר, מתנה. יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות. כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על־פני הישימון. {פ}

כא וישלח ישראל מלאכים, אל־סיחון מלך־האמורי לאמור. כב אעברה בארצך, לא ניטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר־נעבור גבולך. כג ולא־נתן סיחון את־ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את־כל־עמו וייצא לקראת ישראל המדברה, ויבוא יהצה; ויילחם, בישראל. כד ויכהו ישראל, לפי־חרב; ויירש את־ארצו מארנון, עד־יבוק עד־בני עמון--כי עז, גבול בני עמון. כה וייקח, ישראל, את כל־הערים, האלה; ויישב ישראל בכל־ערי האמורי, בחשבון ובכל־בנותיה. כו כי חשבון--עיר סיחון מלך האמורי, היא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, וייקח את־כל־ארצו מידו, עד־ארנון. כז על־כן יאמרו המושלים, בואו חשבון; תיבנה ותיכונן, עיר סיחון. כח כי־אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון. כט אוי־לך מואב, אבדת עם־כמוש; נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית, למלך אמורי סיחון. ל ונירם אבד חשבון, עד־דיבון; ונשים עד־נופח, אשר עד־מידבא. לא ויישב, ישראל, בארץ, האמורי. לב וישלח משה לרגל את־יעזר, וילכדו בנותיה; ויורש, את־האמורי אשר־שם. לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; וייצא עוג מלך־הבשן לקראתם הוא וכל־עמו, למלחמה--אדרעי. לד ויאמר יהוה אל־משה, אל־תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת־כל־עמו, ואת־ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. לה ויכו אותו ואת־בניו ואת־כל־עמו, עד־בלתי השאיר־לו שריד; ויירשו, את־ארצו.