תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק טז

א וייקח קורח, בן־יצהר בן־קהת בן־לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן־פלת--בני ראובן. ב ויקומו לפני משה, ואנשים מבני־ישראל חמישים ומאתיים, נשיאי עדה קריאי מועד, אנשי־שם. ג וייקהלו על־משה ועל־אהרון, ויאמרו אליהם רב־לכם--כי כל־העדה כולם קדושים, ובתוכם יהוה; ומדוע תתנשאו, על־קהל יהוה. ד וישמע משה, וייפול על־פניו. ה וידבר אל־קורח ואל־כל־עדתו, לאמור, בוקר ויודע יהוה את־אשר־לו ואת־הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר־בו, יקריב אליו. ו זאת, עשו: קחו־לכם מחתות, קורח וכל־עדתו. ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני יהוה, מחר, והיה האיש אשר־יבחר יהוה, הוא הקדוש; רב־לכם, בני לוי. ח ויאמר משה, אל־קורח: שמעו־נא, בני לוי. ט המעט מכם, כי־הבדיל אלוהי ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם, אליו--לעבוד, את־עבודת משכן יהוה, ולעמוד לפני העדה, לשרתם. י ויקרב, אותך, ואת־כל־אחיך בני־לוי, איתך; וביקשתם, גם־כהונה. יא לכן, אתה וכל־עדתך--הנועדים, על־יהוה; ואהרון מה־הוא, כי תלינו עליו. יב וישלח משה, לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו, לא נעלה. יג המעט, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו, במדבר: כי־תשתרר עלינו, גם־השתרר. יד אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש, הביאותנו, ותיתן־לנו, נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם, תנקר--לא נעלה. טו וייחר למשה, מאוד, ויאמר אל־יהוה, אל־תפן אל־מנחתם; לא חמור אחד מהם, נשאתי, ולא הרעותי, את־אחד מהם. טז ויאמר משה, אל־קורח, אתה וכל־עדתך, היו לפני יהוה: אתה והם ואהרון, מחר. יז וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת, והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו, חמישים ומאתיים מחתות; ואתה ואהרון, איש מחתתו. יח ויקחו איש מחתתו, וייתנו עליהם אש, וישימו עליהם, קטורת; ויעמדו, פתח אוהל מועד--ומשה ואהרון. יט ויקהל עליהם קורח את־כל־העדה, אל־פתח אוהל מועד; ויירא כבוד־יהוה, אל־כל־העדה. {ס}

כ וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור. כא היבדלו, מתוך העדה הזאת; ואכלה אותם, כרגע. כב וייפלו על־פניהם, ויאמרו, אל, אלוהי הרוחות לכל־בשר: האיש אחד יחטא, ועל כל־העדה תקצוף. {ס}

כג וידבר יהוה, אל־משה לאמור. כד דבר אל־העדה, לאמור: היעלו, מסביב, למשכן־קורח, דתן ואבירם. כה ויקם משה, וילך אל־דתן ואבירם; וילכו אחריו, זקני ישראל. כו וידבר אל־העדה לאמור, סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, ואל־תיגעו, בכל־אשר להם: פן־תיספו, בכל־חטאותם. כז וייעלו, מעל משכן־קורח דתן ואבירם--מסביב; ודתן ואבירם יצאו ניצבים, פתח אוהליהם, ונשיהם ובניהם, וטפם. כח ויאמר, משה, בזאת תדעון, כי־יהוה שלחני לעשות את כל־המעשים האלה: כי־לא, מליבי. כט אם־כמות כל־האדם, ימותון אלה, ופקודת כל־האדם, ייפקד עליהם--לא יהוה, שלחני. ל ואם־בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אותם ואת־כל־אשר להם, וירדו חיים, שאולה--וידעתם, כי ניאצו האנשים האלה את־יהוה. לא ויהי, ככלותו, לדבר, את כל־הדברים האלה; ותיבקע האדמה, אשר תחתיהם. לב ותפתח הארץ את־פיה, ותבלע אותם ואת־בתיהם, ואת כל־האדם אשר לקורח, ואת כל־הרכוש. לג ויירדו הם וכל־אשר להם, חיים--שאולה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. לד וכל־ישראל, אשר סביבותיהם--נסו לקולם: כי אמרו, פן־תבלענו הארץ. לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמישים ומאתיים איש, מקריבי, הקטורת. {ס}