תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק טז

א וייקח קורח, בן-יצהר בן-קהת בן-לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן-פלת--בני ראובן. ב ויקומו לפני משה, ואנשים מבני-ישראל חמישים ומאתיים, נשיאי עדה קריאי מועד, אנשי-שם. ג וייקהלו על-משה ועל-אהרון, ויאמרו אליהם רב-לכם--כי כל-העדה כולם קדושים, ובתוכם יהוה; ומדוע תתנשאו, על-קהל יהוה. ד וישמע משה, וייפול על-פניו. ה וידבר אל-קורח ואל-כל-עדתו, לאמור, בוקר ויודע יהוה את-אשר-לו ואת-הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר-בו, יקריב אליו. ו זאת, עשו: קחו-לכם מחתות, קורח וכל-עדתו. ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני יהוה, מחר, והיה האיש אשר-יבחר יהוה, הוא הקדוש; רב-לכם, בני לוי. ח ויאמר משה, אל-קורח: שמעו-נא, בני לוי. ט המעט מכם, כי-הבדיל אלוהי ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם, אליו--לעבוד, את-עבודת משכן יהוה, ולעמוד לפני העדה, לשרתם. י ויקרב, אותך, ואת-כל-אחיך בני-לוי, איתך; וביקשתם, גם-כהונה. יא לכן, אתה וכל-עדתך--הנועדים, על-יהוה; ואהרון מה-הוא, כי תלינו עליו. יב וישלח משה, לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו, לא נעלה. יג המעט, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו, במדבר: כי-תשתרר עלינו, גם-השתרר. יד אף לא אל-ארץ זבת חלב ודבש, הביאותנו, ותיתן-לנו, נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם, תנקר--לא נעלה. טו וייחר למשה, מאוד, ויאמר אל-יהוה, אל-תפן אל-מנחתם; לא חמור אחד מהם, נשאתי, ולא הרעותי, את-אחד מהם. טז ויאמר משה, אל-קורח, אתה וכל-עדתך, היו לפני יהוה: אתה והם ואהרון, מחר. יז וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת, והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו, חמישים ומאתיים מחתות; ואתה ואהרון, איש מחתתו. יח ויקחו איש מחתתו, וייתנו עליהם אש, וישימו עליהם, קטורת; ויעמדו, פתח אוהל מועד--ומשה ואהרון. יט ויקהל עליהם קורח את-כל-העדה, אל-פתח אוהל מועד; ויירא כבוד-יהוה, אל-כל-העדה. {ס}

כ וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. כא היבדלו, מתוך העדה הזאת; ואכלה אותם, כרגע. כב וייפלו על-פניהם, ויאמרו, אל, אלוהי הרוחות לכל-בשר: האיש אחד יחטא, ועל כל-העדה תקצוף. {ס}

כג וידבר יהוה, אל-משה לאמור. כד דבר אל-העדה, לאמור: היעלו, מסביב, למשכן-קורח, דתן ואבירם. כה ויקם משה, וילך אל-דתן ואבירם; וילכו אחריו, זקני ישראל. כו וידבר אל-העדה לאמור, סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, ואל-תיגעו, בכל-אשר להם: פן-תיספו, בכל-חטאותם. כז וייעלו, מעל משכן-קורח דתן ואבירם--מסביב; ודתן ואבירם יצאו ניצבים, פתח אוהליהם, ונשיהם ובניהם, וטפם. כח ויאמר, משה, בזאת תדעון, כי-יהוה שלחני לעשות את כל-המעשים האלה: כי-לא, מליבי. כט אם-כמות כל-האדם, ימותון אלה, ופקודת כל-האדם, ייפקד עליהם--לא יהוה, שלחני. ל ואם-בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את-פיה ובלעה אותם ואת-כל-אשר להם, וירדו חיים, שאולה--וידעתם, כי ניאצו האנשים האלה את-יהוה. לא ויהי, ככלותו, לדבר, את כל-הדברים האלה; ותיבקע האדמה, אשר תחתיהם. לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אותם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקורח, ואת כל-הרכוש. לג ויירדו הם וכל-אשר להם, חיים--שאולה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. לד וכל-ישראל, אשר סביבותיהם--נסו לקולם: כי אמרו, פן-תבלענו הארץ. לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמישים ומאתיים איש, מקריבי, הקטורת. {ס}