תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כה

א ויישב ישראל, בשיטים; ויחל העם, לזנות אל־בנות מואב. ב ותקראנה לעם, לזבחי אלוהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלוהיהן. ג וייצמד ישראל, לבעל פעור; וייחר־אף יהוה, בישראל. ד ויאמר יהוה אל־משה, קח את־כל־ראשי העם, והוקע אותם ליהוה, נגד השמש; וישוב חרון אף־יהוה, מישראל. ה ויאמר משה, אל־שופטי ישראל: הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור. ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל־אחיו את־המדיינית, לעיני משה, ולעיני כל־עדת בני־ישראל; והמה בוכים, פתח אוהל מועד. ז וירא, פינחס בן־אלעזר, בן־אהרון, הכוהן; ויקם מתוך העדה, וייקח רומח בידו. ח ויבוא אחר איש־ישראל אל־הקובה, וידקור את־שניהם--את איש ישראל, ואת־האישה אל־קובתה; ותיעצר, המגפה, מעל, בני ישראל. ט ויהיו, המתים במגפה--ארבעה ועשרים, אלף. {פ}

י וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יא פינחס בן־אלעזר בן־אהרון הכוהן, השיב את־חמתי מעל בני־ישראל, בקנאו את־קנאתי, בתוכם; ולא־כיליתי את־בני־ישראל, בקנאתי. יב לכן, אמור: הנני נותן לו את־בריתי, שלום. יג והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם--תחת, אשר קינא לאלוהיו, ויכפר, על־בני ישראל. יד ושם איש ישראל המוכה, אשר הוכה את־המדיינית--זמרי, בן־סלוא: נשיא בית־אב, לשמעוני. טו ושם האישה המוכה המדיינית, כוזבי בת־צור: ראש אומות בית־אב במדיין, הוא. {פ}

טז וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יז צרור, את־המדיינים; והכיתם, אותם. יח כי צוררים הם לכם, בנכליהם אשר־ניכלו לכם על־דבר־פעור; ועל־דבר כוזבי בת־נשיא מדיין, אחותם, המוכה ביום־המגפה, על־דבר־פעור.