תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק לב

א ומקנה רב, היה לבני ראובן ולבני־גד--עצום מאוד; ויראו את־ארץ יעזר, ואת־ארץ גלעד, והנה המקום, מקום מקנה. ב ויבואו בני־גד, ובני ראובן; ויאמרו אל־משה ואל־אלעזר הכוהן, ואל־נשיאי העדה לאמור. ג עטרות ודיבון ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו, ובעון. ד הארץ, אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל--ארץ מקנה, היא; ולעבדיך, מקנה. {ס}

ה ויאמרו, אם־מצאנו חן בעיניך--יותן את־הארץ הזאת לעבדיך, לאחוזה: אל־תעבירנו, את־הירדן. ו ויאמר משה, לבני־גד ולבני ראובן: האחיכם, יבואו למלחמה, ואתם, תשבו פה. ז ולמה תניאון, את־לב בני ישראל--מעבור, אל־הארץ, אשר־נתן להם, יהוה. ח כה עשו, אבותיכם, בשולחי אותם מקדש ברנע, לראות את־הארץ. ט ויעלו עד־נחל אשכול, ויראו את־הארץ, ויניאו, את־לב בני ישראל--לבלתי־בוא, אל־הארץ, אשר־נתן להם, יהוה. י וייחר־אף יהוה, ביום ההוא; ויישבע, לאמור. יא אם־יראו האנשים העולים ממצריים, מבן עשרים שנה ומעלה, את האדמה, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב: כי לא־מילאו, אחריי. יב בלתי כלב בן־יפונה, הקניזי, ויהושוע, בן־נון: כי מילאו, אחרי יהוה. יג וייחר־אף יהוה, בישראל, ויניעם במדבר, ארבעים שנה--עד־תום, כל־הדור, העושה הרע, בעיני יהוה. יד והנה קמתם, תחת אבותיכם--תרבות, אנשים חטאים: לספות עוד, על חרון אף־יהוה--אל־ישראל. טו כי תשובון, מאחריו, ויסף עוד, להניחו במדבר; ושיחתם, לכל־העם הזה. {ס}

טז וייגשו אליו ויאמרו, גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים, לטפנו. יז ואנחנו ניחלץ חושים, לפני בני ישראל, עד אשר אם־הביאונום, אל־מקומם; וישב טפנו בערי המבצר, מפני יושבי הארץ. יח לא נשוב, אל־בתינו--עד, התנחל בני ישראל, איש, נחלתו. יט כי לא ננחל איתם, מעבר לירדן והלאה: כי באה נחלתנו אלינו, מעבר הירדן מזרחה. {פ}

כ ויאמר אליהם משה, אם־תעשון את־הדבר הזה: אם־תיחלצו לפני יהוה, למלחמה. כא ועבר לכם כל־חלוץ את־הירדן, לפני יהוה, עד הורישו את־אויביו, מפניו. כב ונכבשה הארץ לפני יהוה, ואחר תשובו--והייתם נקיים מיהוה, ומישראל; והייתה הארץ הזאת לכם, לאחוזה--לפני יהוה. כג ואם־לא תעשון כן, הנה חטאתם ליהוה; ודעו, חטאתכם, אשר תמצא, אתכם. כד בנו־לכם ערים לטפכם, וגדרות לצונאכם; והיוצא מפיכם, תעשו. כה ויאמר בני־גד ובני ראובן, אל־משה לאמור: עבדיך יעשו, כאשר אדוני מצווה. כו טפנו נשינו, מקננו וכל־בהמתנו--יהיו־שם, בערי הגלעד. כז ועבדיך יעברו כל־חלוץ צבא, לפני יהוה--למלחמה: כאשר אדוני, דובר. כח ויצו להם, משה, את אלעזר הכוהן, ואת יהושוע בן־נון; ואת־ראשי אבות המטות, לבני ישראל. כט ויאמר משה אליהם, אם־יעברו בני־גד ובני־ראובן איתכם את־הירדן כל־חלוץ למלחמה לפני יהוה, ונכבשה הארץ, לפניכם--ונתתם להם את־ארץ הגלעד, לאחוזה. ל ואם־לא יעברו חלוצים, איתכם--ונאחזו בתוככם, בארץ כנען. לא ויענו בני־גד ובני ראובן, לאמור: את אשר דיבר יהוה אל־עבדיך, כן נעשה. לב נחנו נעבור חלוצים לפני יהוה, ארץ כנען; ואיתנו אחוזת נחלתנו, מעבר לירדן. לג וייתן להם משה לבני־גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן־יוסף, את־ממלכת סיחון מלך האמורי, ואת־ממלכת, עוג מלך הבשן: הארץ, לעריה בגבולות--ערי הארץ, סביב. לד ויבנו בני־גד, את־דיבון ואת־עטרות, ואת, ערוער. לה ואת־עטרות שופן ואת־יעזר, ויוגבהה. לו ואת־בית נמרה, ואת־בית הרן: ערי מבצר, וגדרות צאן. לז ובני ראובן בנו, את־חשבון ואת־אלעלה, ואת, קריתיים. לח ואת־נבו ואת־בעל מעון, מוסבות שם--ואת־שבמה; ויקראו בשמות, את־שמות הערים אשר בנו. לט וילכו בני מכיר בן־מנשה, גלעדה--וילכדוה; ויורש, את־האמורי אשר־בה. מ וייתן משה את־הגלעד, למכיר בן־מנשה; ויישב, בה. מא ויאיר בן־מנשה הלך, וילכוד את־חוותיהם; ויקרא אתהן, חוות יאיר. מב ונובח הלך, וילכוד את־קנת ואת־בנותיה; ויקרא לה נובח, בשמו. {פ}