תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כד

א וירא בלעם, כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל, ולא־הלך כפעם־בפעם, לקראת נחשים; וישת אל־המדבר, פניו. ב ויישא בלעם את־עיניו, וירא את־ישראל, שוכן, לשבטיו; ותהי עליו, רוח אלוהים. ג ויישא משלו, ויאמר: נאום בלעם בנו בעור, ונאום הגבר שתום העין. ד נאום--שומע, אמרי־אל: אשר מחזה שדיי יחזה, נופל וגלוי עיניים. ה מה־טובו אוהליך, יעקוב; משכנותיך, ישראל. ו כנחלים ניטיו, כגנות עלי נהר; כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי־מים. ז ייזל־מים מדולייו, וזרעו במים רבים; וירום מאגג מלכו, ותינשא מלכותו. ח אל מוציאו ממצריים, כתועפות ראם לו; יאכל גויים צריו, ועצמותיהם יגרם--וחיציו ימחץ. ט כרע שכב כארי וכלביא, מי יקימנו; מברכיך ברוך, ואורריך ארור. י וייחר־אף בלק אל־בלעם, ויספוק את־כפיו; ויאמר בלק אל־בלעם, לקוב אויביי קראתיך, והנה בירכת ברך, זה שלוש פעמים. יא ועתה, ברח־לך אל־מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך יהוה מכבוד. יב ויאמר בלעם, אל־בלק: הלוא, גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אליי--דיברתי לאמור. יג אם־ייתן־לי בלק מלוא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל לעבור את־פי יהוה, לעשות טובה או רעה מליבי: אשר־ידבר יהוה, אותו אדבר. יד ועתה, הנני הולך לעמי; לכה, איעצך, אשר יעשה העם הזה לעמך, באחרית הימים. טו ויישא משלו, ויאמר: נאום בלעם בנו בעור, ונאום הגבר שתום העין. טז נאום, שומע אמרי־אל, ויודע, דעת עליון; מחזה שדיי יחזה, נופל וגלוי עיניים. יז אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקוב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל־בני־שת. יח והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר--אויביו; וישראל, עושה חיל. יט ויירד, מיעקוב; והאביד שריד, מעיר. כ וירא, את־עמלק, ויישא משלו, ויאמר: ראשית גויים עמלק, ואחריתו עדי אובד. כא וירא, את־הקיני, ויישא משלו, ויאמר: איתן, מושבך, ושים בסלע, קינך. כב כי אם־יהיה, לבער קין--עד־מה, אשור תשבך. כג ויישא משלו, ויאמר: אוי, מי יחיה משומו אל. כד וצים מיד כיתים, ועינו אשור ועינו־עבר; וגם־הוא, עדי אובד. כה ויקם בלעם, וילך וישב למקומו; וגם־בלק, הלך לדרכו. {פ}