תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק לה

א וידבר יהוה אל־משה, בערבות מואב, על־ירדן ירחו, לאמור. ב צו, את־בני ישראל, ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם, ערים לשבת; ומגרש, לערים סביבותיהם, תיתנו, ללויים. ג והיו הערים להם, לשבת; ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכושם, ולכול, חיתם. ד ומגרשי, הערים, אשר תיתנו, ללויים--מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב. ה ומדותם מחוץ לעיר, את־פאת־קדמה אלפיים באמה ואת־פאת־נגב אלפיים באמה ואת־פאת־ים אלפיים באמה ואת פאת צפון אלפיים באמה--והעיר בתווך; זה יהיה להם, מגרשי הערים. ו ואת הערים, אשר תיתנו ללויים--את שש־ערי המקלט, אשר תיתנו לנוס שמה הרוצח; ועליהם תיתנו, ארבעים ושתיים עיר. ז כל־הערים, אשר תיתנו ללויים--ארבעים ושמונה, עיר: אתהן, ואת־מגרשיהן. ח והערים, אשר תיתנו מאחוזת בני־ישראל--מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו: איש, כפי נחלתו אשר ינחלו, ייתן מעריו, ללויים. {פ}

ט וידבר יהוה, אל־משה לאמור. י דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם: כי אתם עוברים את־הירדן, ארצה כנען. יא והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רוצח, מכה־נפש בשגגה. יב והיו לכם הערים למקלט, מגואל; ולא ימות הרוצח, עד־עומדו לפני העדה למשפט. יג והערים, אשר תיתנו--שש־ערי מקלט, תהיינה לכם. יד את שלוש הערים, תיתנו מעבר לירדן, ואת שלוש הערים, תיתנו בארץ כנען: ערי מקלט, תהיינה. טו לבני ישראל, ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש־הערים האלה, למקלט--לנוס שמה, כל־מכה־נפש בשגגה. טז ואם־בכלי ברזל הכהו וימות, רוצח הוא: מות יומת, הרוצח. יז ואם באבן יד אשר־ימות בה הכהו, וימות--רוצח הוא: מות יומת, הרוצח. יח או בכלי עץ־יד אשר־ימות בו הכהו, וימות--רוצח הוא: מות יומת, הרוצח. יט גואל הדם, הוא ימית את־הרוצח: בפגעו־בו, הוא ימיתנו. כ ואם־בשנאה, יהדופנו, או־השליך עליו בצדייה, וימות. כא או באיבה הכהו בידו, וימות--מות־יומת המכה, רוצח הוא: גואל הדם, ימית את־הרוצח--בפגעו־בו. כב ואם־בפתע בלא־איבה, הדפו, או־השליך עליו כל־כלי, בלא צדייה. כג או בכל־אבן אשר־ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו, וימות--והוא לא־אויב לו, ולא מבקש רעתו. כד ושפטו, העדה, בין המכה, ובין גואל הדם--על המשפטים, האלה. כה והצילו העדה את־הרוצח, מיד גואל הדם, והשיבו אותו העדה, אל־עיר מקלטו אשר־נס שמה; וישב בה, עד־מות הכוהן הגדול, אשר־משח אותו, בשמן הקודש. כו ואם־יצוא ייצא, הרוצח, את־גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה. כז ומצא אותו, גואל הדם, מחוץ, לגבול עיר מקלטו: ורצח גואל הדם, את־הרוצח--אין לו, דם. כח כי בעיר מקלטו יישב, עד־מות הכוהן הגדול; ואחרי מות, הכוהן הגדול--ישוב הרוצח, אל־ארץ אחוזתו. כט והיו אלה לכם לחוקת משפט, לדורותיכם, בכול, מושבותיכם. ל כל־מכה־נפש--לפי עדים, ירצח את־הרוצח; ועד אחד, לא־יענה בנפש למות. לא ולא־תקחו כופר לנפש רוצח, אשר־הוא רשע למות: כי־מות, יומת. לב ולא־תקחו כופר, לנוס אל־עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ, עד־מות הכוהן. לג ולא־תחניפו את־הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את־הארץ; ולארץ לא־יכופר, לדם אשר שופך־בה, כי־אם, בדם שופכו. לד ולא תטמא את־הארץ, אשר אתם יושבים בה--אשר אני, שוכן בתוכה: כי, אני יהוה--שוכן, בתוך בני ישראל. {פ}