תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יח

א ויאמר יהוה, אל-אהרון, אתה ובניך ובית-אביך איתך, תשאו את-עוון המקדש; ואתה ובניך איתך, תשאו את-עוון כהונתכם. ב וגם את-אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב איתך, ויילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות. ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל-האוהל: אך אל-כלי הקודש ואל-המזבח לא יקרבו, ולא-ימותו גם-הם גם-אתם. ד ונלוו עליך--ושמרו את-משמרת אוהל מועד, לכול עבודת האוהל; וזר, לא-יקרב אליכם. ה ושמרתם, את משמרת הקודש, ואת, משמרת המזבח; ולא-יהיה עוד קצף, על-בני ישראל. ו ואני, הנה לקחתי את-אחיכם הלויים, מתוך, בני ישראל--לכם מתנה נתונים, ליהוה, לעבוד, את-עבודת אוהל מועד. ז ואתה ובניך איתך תשמרו את-כהונתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרוכת--ועבדתם; עבודת מתנה, אתן את-כהונתכם, והזר הקרב, יומת. {פ}

ח וידבר יהוה, אל-אהרון, ואני הנה נתתי לך, את-משמרת תרומותיי: לכל-קודשי בני-ישראל לך נתתים למושחה, ולבניך--לחוק-עולם. ט זה-יהיה לך מקודש הקודשים, מן-האש: כל-קרבנם לכל-מנחתם ולכל-חטאתם, ולכל-אשמם אשר ישיבו לי--קודש קודשים לך הוא, ולבניך. י בקודש הקודשים, תאכלנו; כל-זכר יאכל אותו, קודש יהיה-לך. יא וזה-לך תרומת מתנם, לכל-תנופות בני ישראל--לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק-עולם: כל-טהור בביתך, יאכל אותו. יב כול חלב יצהר, וכל-חלב תירוש ודגן--ראשיתם אשר-ייתנו ליהוה, לך נתתים. יג ביכורי כל-אשר בארצם, אשר-יביאו ליהוה--לך יהיה: כל-טהור בביתך, יאכלנו. יד כל-חרם בישראל, לך יהיה. טו כל-פטר רחם לכל-בשר אשר-יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה--יהיה-לך: אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור-הבהמה הטמאה, תפדה. טז ופדוייו, מבן-חודש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקודש: עשרים גרה, הוא. יז אך בכור-שור או-בכור כשב או-בכור עז, לא תפדה--קודש הם: את-דמם תזרוק על-המזבח, ואת-חלבם תקטיר--אישה לריח ניחוח, ליהוה. יח ובשרם, יהיה-לך: כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. יט כול תרומות הקודשים, אשר ירימו בני-ישראל ליהוה--נתתי לך ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק-עולם: ברית מלח עולם היא לפני יהוה, לך ולזרעך איתך. כ ויאמר יהוה אל-אהרון, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. {ס}

כא ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר-הם עובדים, את-עבודת אוהל מועד. כב ולא-יקרבו עוד בני ישראל, אל-אוהל מועד, לשאת חטא, למות. כג ועבד הלוי הוא, את-עבודת אוהל מועד, והם, ישאו עוונם: חוקת עולם, לדורותיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. כד כי את-מעשר בני-ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללויים, לנחלה; על-כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. {פ}

כה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. כו ואל-הלויים תדבר, ואמרת אליהם, כי-תקחו מאת בני-ישראל את-המעשר אשר נתתי לכם מאיתם, בנחלתכם--והרמותם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן-המעשר. כז ונחשב לכם, תרומתכם--כדגן, מן-הגורן, וכמלאה, מן-היקב. כח כן תרימו גם-אתם, תרומת יהוה, מכול מעשרותיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את-תרומת יהוה, לאהרון הכוהן. כט מכול, מתנותיכם, תרימו, את כל-תרומת יהוה: מכל-חלבו--את-מקדשו, ממנו. ל ואמרת, אליהם: בהרימכם את-חלבו, ממנו, ונחשב ללויים, כתבואת גורן וכתבואת יקב. לא ואכלתם אותו בכל-מקום, אתם וביתכם: כי-שכר הוא לכם, חלף עבודתכם באוהל מועד. לב ולא-תשאו עליו חטא, בהרימכם את-חלבו ממנו; ואת-קודשי בני-ישראל לא תחללו, ולא תמותו. {פ}