תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יח

א ויאמר יהוה, אל־אהרון, אתה ובניך ובית־אביך איתך, תשאו את־עוון המקדש; ואתה ובניך איתך, תשאו את־עוון כהונתכם. ב וגם את־אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב איתך, ויילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות. ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל־האוהל: אך אל־כלי הקודש ואל־המזבח לא יקרבו, ולא־ימותו גם־הם גם־אתם. ד ונלוו עליך--ושמרו את־משמרת אוהל מועד, לכול עבודת האוהל; וזר, לא־יקרב אליכם. ה ושמרתם, את משמרת הקודש, ואת, משמרת המזבח; ולא־יהיה עוד קצף, על־בני ישראל. ו ואני, הנה לקחתי את־אחיכם הלויים, מתוך, בני ישראל--לכם מתנה נתונים, ליהוה, לעבוד, את־עבודת אוהל מועד. ז ואתה ובניך איתך תשמרו את־כהונתכם לכל־דבר המזבח, ולמבית לפרוכת--ועבדתם; עבודת מתנה, אתן את־כהונתכם, והזר הקרב, יומת. {פ}

ח וידבר יהוה, אל־אהרון, ואני הנה נתתי לך, את־משמרת תרומותיי: לכל־קודשי בני־ישראל לך נתתים למושחה, ולבניך--לחוק־עולם. ט זה־יהיה לך מקודש הקודשים, מן־האש: כל־קרבנם לכל־מנחתם ולכל־חטאתם, ולכל־אשמם אשר ישיבו לי--קודש קודשים לך הוא, ולבניך. י בקודש הקודשים, תאכלנו; כל־זכר יאכל אותו, קודש יהיה־לך. יא וזה־לך תרומת מתנם, לכל־תנופות בני ישראל--לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק־עולם: כל־טהור בביתך, יאכל אותו. יב כול חלב יצהר, וכל־חלב תירוש ודגן--ראשיתם אשר־ייתנו ליהוה, לך נתתים. יג ביכורי כל־אשר בארצם, אשר־יביאו ליהוה--לך יהיה: כל־טהור בביתך, יאכלנו. יד כל־חרם בישראל, לך יהיה. טו כל־פטר רחם לכל־בשר אשר־יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה--יהיה־לך: אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור־הבהמה הטמאה, תפדה. טז ופדוייו, מבן־חודש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקודש: עשרים גרה, הוא. יז אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז, לא תפדה--קודש הם: את־דמם תזרוק על־המזבח, ואת־חלבם תקטיר--אישה לריח ניחוח, ליהוה. יח ובשרם, יהיה־לך: כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. יט כול תרומות הקודשים, אשר ירימו בני־ישראל ליהוה--נתתי לך ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק־עולם: ברית מלח עולם היא לפני יהוה, לך ולזרעך איתך. כ ויאמר יהוה אל־אהרון, בארצם לא תנחל, וחלק, לא־יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. {ס}

כא ולבני לוי, הנה נתתי כל־מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר־הם עובדים, את־עבודת אוהל מועד. כב ולא־יקרבו עוד בני ישראל, אל־אוהל מועד, לשאת חטא, למות. כג ועבד הלוי הוא, את־עבודת אוהל מועד, והם, ישאו עוונם: חוקת עולם, לדורותיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. כד כי את־מעשר בני־ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללויים, לנחלה; על־כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. {פ}

כה וידבר יהוה, אל־משה לאמור. כו ואל־הלויים תדבר, ואמרת אליהם, כי־תקחו מאת בני־ישראל את־המעשר אשר נתתי לכם מאיתם, בנחלתכם--והרמותם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן־המעשר. כז ונחשב לכם, תרומתכם--כדגן, מן־הגורן, וכמלאה, מן־היקב. כח כן תרימו גם־אתם, תרומת יהוה, מכול מעשרותיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את־תרומת יהוה, לאהרון הכוהן. כט מכול, מתנותיכם, תרימו, את כל־תרומת יהוה: מכל־חלבו--את־מקדשו, ממנו. ל ואמרת, אליהם: בהרימכם את־חלבו, ממנו, ונחשב ללויים, כתבואת גורן וכתבואת יקב. לא ואכלתם אותו בכל־מקום, אתם וביתכם: כי־שכר הוא לכם, חלף עבודתכם באוהל מועד. לב ולא־תשאו עליו חטא, בהרימכם את־חלבו ממנו; ואת־קודשי בני־ישראל לא תחללו, ולא תמותו. {פ}